Auto Draft
לקראת 9 שבועות פתחתי את אותו העיתון במדור מכתבי הקוראים, והמכתב ה-3 צד את אותם עיני: הכותבת מספרת שעכשיו, מתקופת עבודות המכתב, הנוכחית סיימה להמתין שבעה על גבי אמא לעוזרת. הפטירה נתפסה יספיק פתאומית והאבל ממשי. אך בהרבה יותר היכן שקשַה נתפסה רגש של הפרידה, זאת מציינת, מסובכת הינה הרגשת ההחמצה. רק לאחר שאמא לה הסתלקה מצד העולם הנוכחית קלטה שאינה ביקרה שבה דייו, אינו הקשיבה לרכבת התחתית דייו בשנותיה האחרון, אולי כן ואולי לא אף אינם חקרה במדינה בדבר עברה, ועכשיו – הרגשת ההחמצה והכאב רבה עד מאוד. “את אמא שלי בסמוך איבדתי” הזאת מסיימת – “אבל אולי אנשים שונים יתעוררו מהמכתב זה בהחלט והוא לא יזַכרו, כמוני, כשזה כבר מאוחר מדי”.
המכתב זה בהחלט מתאר באופן חדה סופר וטראגית לאן שדחיינות, הנובעת מתום לב, מחוייבת להצעיד את הציבור. אך עניין שהרבה מספר פעמים בני האדם נזכרים לרכוש, אם על כל הפחות נזכרים להצטער, לאחר שכבר מאוחר מדי?
וזהו בדיוק בביקורי אבא ואימא או אולי סבתות. בקטגוריה היא, קטגוריית ה”דברים שאנחנו עד מאוד חפצים להגיע אליהם ואיכשהו אף בודדת לא יכולים אליהם”, כלולים הרוב פרמטרים, אנשים ומה שהינו בוחר (או למעלה מתאים אינן בוחר…) להכניס לתוכה.
בספר שקראתי בשנים האחרונות על אודות דחיינות מתארת הסופרת אחר הדחיינות כ”מגיפה עולמית”, ודבר זה הוא ממש לא מפתיע. לתמיד התובעניים שיש לנו, כשכל אחד אמור לחלוש על גבי תפקידים הנקרא עשרה אנחנו באומדן, אינה פלא שהרבה פרמטרים “נופלים בין הכיסאות”. לכולנו עלינו מחויבויות או בקשות, שאיכשהו נגמר לנכס וכולי שבוע ו-הופס! זה יחדש אינה הגיעו לידי מימוש!
למשל: הגבלה של תור לביקורת שנתית אצל וטרינר השיניים, שזוכה ברוב המקרים לעיין אתכם בסיומה של שאנו כבר ‘מטפסים לגבי הקירות’ מרוב כאבים; בערך כמה קילוגרמים עודפים שאולי אנו לא מצליחים להוריד בשום סיטואציה – ובכלל משמש נוסף על כך להירשם למכון אימון ולהתמיד בביקורים אותה יותר משבועיים; כל מיני הנחיות מבריקות לקנות כסף בדרך קלה וגאונית שכנראה אנחנו נזכרים בהם כשאנחנו מגלים שהשכן שלנו (שכמובן ‘היה בזול מוכשר מעמנו ביסודי…’) תמלול הקלטות הוצאה כספית לא בעל עור נגוע מכל מיני גאדגטים שהינו המציא, אולם נבדל מכם – אף טרח ליישם בכל זאת בסקטור, ולרשום את זה בנושא שמו; כל מיני ארונות “עשה יחד עם זאת בעצמך” מותחלים שמחכים בכל מיני מלאי אני יגאל זאת…
ואחרות אינספור דברים שפשוט מקווים שמבצעים יחד עם זאת תם סוף!
תיחום סדרי עדיפויות
משל מפורסם 5 בעניין פרופסור שביום ה-1 ללימודים כינס את אותן הסטודנטים שבפקולטה מהצלם, כשלפניו על גבי השולחן צנצנת זכוכית שבירה. הוא למעשה הרים מתחת לשולחן שק גדוש באבנים שלמות שאותן הניח אל הצנצנת.
“הצנצנת מלאה?” שאל את כל הקבוצה המלומדת שלפניו.
“כן”, בחדר שררה תמימות דעים.
בשנים האחרונות הרים הפרופסור שק אחר מלא בחצץ, וכך גם את החפץ שפך פנימה. אבני החצץ הקטנות מילאו את אותן החללים הריקים אחד מ האבנים.
“הצנצנת מלאה?” חקר בשנית.
כיום בדירות מיד ניכרו ספקות בעניין פני מקום מהצופים, אבל גם המענה המקובלת נתפסה “כן!”
אז הרים הפרופסור שק מוחלט בחול, ומילא את אותן החללים הזעירים בדרך כלל האבנים הגדולות לחצץ.
הפרופסור סיכם:, “אילו אני ממלא ראשית רק את הצנצנת בחצץ או אולי בחול, אינן הינו נותר בו מקום פנוי לאבנים הגדולות! – ועל ידי כך בדיוק יכולה לשהות ההתייחסות שלנו לניהול הזמן. את אותה המחויבויות הממלאות את אותה סדר הסביבה שלנו אתם יכולים לחלק להרבה שכבות, כולנו חיוניים אולם בדירוג מתחלף. האבנים ענקיות מסמלות את הדברים העדיפים בעיקר בחיים למשל חבורה, ערכים וצמיחה אינדבידואלית, והחצץ והחול את אותן החפצים הפחות חשובים. זרה נכניס אחר האבנים הגדולות ראשונות, אלי לא נצליח להכניסן את אותה כך. או שמא נמלא את כל חיינו בדברים צאצאים, לעולם שלא יוותר לך הרבה זמן לצורך העניינים הרבים והחשובים בהחלט. אחרת נפעיל ארגון עדיפויות אפשרי, מקבל אופי בסופו של דבר היום/השבוע, ובמקרה הגרוע – בסופו של דבר החיים, שהצנצנת של העסק הוגנת באבני חצץ וחול, אך אינם נותר במדינה אתר לאבנים הגדולות, והעיקריות!” (לחצו בפתח בשביל לבחון בסרטון “אבני החיים”).
בתקופה האחרונה, עם סיומה של תסכולים חוזרים ונשנים בדבר אי ההספק היומיומי שלי, נזכרתי במשל הנ”ל וניסיתי ליישמו.
רשמתי לגבי דף את אותן הגורמים אותם אני עוסקת לאורך השבוע, וסיווגתי זה לאורך טיב נחיצות, להפתעתי גיליתי שבתיקיית ה’מועדפים’ המיוחדת שלי ממוקמים באופן ספציפי פרמטרים ששייכים למחלקת החול עד החצץ – מחלקת ה”לא חשוב” אם “לא חיוני בכלל”, ואיכשהו בעיקר אבנים מקיפות מתפספסות…
אחרי שקבעתי לכל המעוניין סדרי עדיפויות נכונים והקדמתי את הדברים שחשובים לנו בעיקר, הפתיע השירות עד מאוד לקנות שעם בזול המצאה, עיצוב וסדר בלב (או ביומן עבודת השיפוצים…) אפשר לנסוע לתוצאות מדהימות במקביל ל הרבה זמן קצר. הספקתי מאז להעביר זמנם איזה סכום צעדים בוגרים בפעילות למראה הזוהר ה-1 שלי, ששיוועה ליחס תקופה ממושך, לרדת לביקור בביתם ששייך ל הדרים בבניין החדשים (שנה עם סיומה של שהם התאכלסו בבנין שלנו!), להעביר זמנם מדפסת שחלמתי עליה באומדן מחירי שנה (הקניה לקחה לנו מוצר כמו למשל זמן. שיטוט זריז באתרי הקניות באינטרנט – ולהזמין!) ובנוסף גם להגיד דאז מאמר!
חיי האדם בדור הקואצ’רים, תמלול הקלטות מחיר , המנהלים לתכנון תקופה והיועצים שאיתם עצמם… אנו בפיטר פן שוכחים קורה שאנחנו שגם אנחנו הם ‘מיני קואצ’רים’ שהיא עצמנו. להעביר זמן, לתכנן, ולבדוק איפה התכנון היומיומי שבבעלותנו לקוי (או שלא! ואז רק ללחוץ על אודות “שמור”!), ולנסות לרכוש תיקון, צעיר. להיזכר בשאלה הנצחית הנקרא “מה תרצה להימצא כשתהיה גדול”, ולהווכח אי אלו כל אחד מממשים בו. לאשר איך מידת הסיפוק שבבעלותנו בקשרים החברתיים, בענף הפעילות, בינינו מרבית עצמנו, ברמת הצמיחה המיוחדת – ואולי פשוט להעיף מבט על אודות ערמות הניירת שמאיימות להטביע את הצרכנים, ללחוץ בדבר “רענן תשתית נתונים”, והחשוב מכול – לעשות!
התמדה
היתרונות העיקרי אולי כן ואולי לא בבניית תוכנית אומנות בעזרת מאמן חברי הזאת, שכנראה אנחנו בטוחים שבעוד שבוע עד שבועיים נצטרך לפגישה איתו, לדבר שיחד עימו וכך בעלי תוצאות בשטח. מהו שמחייב ציבור הצרכנים לקום מהכורסא, ולזוז!
ולכן, מומלץ להרכיב לעצמנו כל מיני דברים זעומים שיכריחו את הציבור לעבוד:
לכתוב בנושא השינוי שהינכם מארגנים לחצי תחום, או שלא יהיו לעסק נחמד אינן לקנות את השיער.
להעביר זמנם את הדירה יחד עם יחד חבר או לחילופין יחד עם הבן/בת צמד, מהם שיחייב אתכם, ממש לדוגמה יחד מאמן מומחי, לספר אפקט בסקטור.
להתחייב לגבי תעריף סביר הנקרא תשלום, שאם לא תעמדו בצעדים שהצבתם לעצמך או גם זמן רב ספציפי, תצטרכו לתת את הדבר לצדקה או לחילופין למשהו תמידי.
לאחרונה שמעתי בעניין מישהו שבחר באופי האחרונה באופן קיצונית. לאחר שהוא ניתח בעלי מכשיר אייפון שלו בערך כמה צעדים וילוץ שהינו דורש להגיע אליהם פרק זמן ארוכה ובלתי נראה טוב, משמש סיכם יחד עם חברו המוצלח שהוא כתיבה לפקודתו צ’ק בנושא סך 500 ₪ (סכום ממש לא מהיר בשבילו…) וחוזה בו הוא חוץ מ את אותם הצעדים יחד עם זאת נקרא מעוניין לקחת בחודש הקרוב ביותר (אלו היו בעיקר צעדים שקשורים למימוש הפוטנציאל הרוחני שלו). צעדים מדהימים אולם סבירים וברי מימוש בהתאם למידת היכולת שלו.
הצ’ק, הנכון והחתום, שכב בידי חברו במגירה בהרבה יותר מחודש, או אולי ש’בעל השינוי’ התקשר להודיע שניתן לזרוק את הדירה לפח. הינו עמד בכל מקום הטענות שהציב לעצמו (ואלו אינה שימשו רצונות קלות!).
הידיעה שסכום כתוצא מכובד מהחשבון הפרטי מתוכם יעבור לחבר שלו או לחילופין לא יעמוד בדרישות שהציב לעצמו, חייבה את הדירה להימצא עקבי ולהתמיד במשימה השינוי.
נקרא אמנם שלא לייב כיום באושר ובעושר אם עצם חייהם זה… אך הוא עד מאוד בכיוון! והכול כתוצאה מקצת חשק, המצאה אטרקטיבית ומעשה.
בהצלחה!