עוני, מכאובים, משברים פרטיים, רעידות אדמה ואסונות נוספים – ניווכח שהסבל טבוע בבריאה. למה? מהם קל להתמודד איתו? ומה יתאפשר לכם ללמוד ממנו?
סבל יהיה יכול להמצא האבן הנגף המיוחדת באופי להכרה בא-לוהים וליצירת מערכת יחסים עמו.
דיונים תיאולוגיים עמוקים, באופן מיוחד בדורנו, נחתמים שונות בשאלה: “איפה היה א-לוהים בשואה?” או “אז בשביל מה א-לוהים מעניק לילדים לגווע ברעב?”. בודדת התשובות שרווחות כעת, זאת שלא-לוהים אין כל חיבור לסבל ספציפי שבא על כל אדם יחודיים. היהדות, לחילופין, אמורה לגבי דעתה שלא-לוהים יש חיבור כמעט לכל סבל שהינו. בהחלט, בדף נקרא נשתדל לחדור מבעד למסכו האפל שהיא הסבל, כדי לקנות א-לוהים כל-יכול ויודע-כל, המצפה לכל מי שמעוניין מצד העבר אחר.
למה שלא נחשוב על גבי דמויות היסטוריות שנחשבות ל’אנשים גדולים’. מהו נעשה זאת לגדולים? נחשוב למשל על נשיאה האהוב של ארה”ב, אברהם לינקולן. מדוע שונים יותר באמריקה מעריצים אחר לינקולן מאפשר, נניח, את כל ג’ורג’ וושינגטון – הגנרל הגדול והמנהיג המייסד, או גם אחר תומס ג’פרסון – מחבר הצהרת העצמאות? המענה זוהי אקסיומה חשובה: אתם מעריכים את כל ההישגים בהתאם ל מידת הקושי. אברהם לינקולן – שנולד בצריף מסוג עץ, למד מכיוון פתיליית הבישול, דידה למרחקים בשלג הכבד על מנת לעלות לביתך מעצב השיער, והתייתם מאמו בטווח גיל שובב – נתפס בעינינו כדמות הרואית בהרבה עוזר ב ג’ורג’ וושינגטון המיוחס שגדל מוקף במותרות במאונט ורנון, או לחילופין תומס ג’פרסון ממגדל השנהב הנקרא מונטיסלו. או גם נמצא רק את היום מסוג כל אדם שכנראה אנו מחשיבים כ ‘אדם גדול’, ניווכח שהם היו זרועים בקשיים ואתגרים.
השקעות בעלות קלות אינו נתפסות כהישגים. מיהו זוכה בתשבחות בנושא היכולת שממנו לצעוד במסגרת חלל הבית, אלא לאחר מכן, וזאת, הוא למעשה נפגע ממחלת הפוליו ועליו להיאבק מירב מהלך. באופן זה, האף שרובנו חושקים מלעבוד שאינם קשים, אנו וודאיים שגדוּלה הנוכחית תוצאה מסוג התגברות בדבר מכשולים.
מהמדה מאמץ שהחיים מציבים לפנינו כשיר להיתפס או אולי כסבל או שמא כאתגר. או שמא נגדיר את כל הקשיים של העסק כסבל, נגיב במרירות ובהתנגדות אם בדיכאון ושיתוק; כמעט בכל מקרה, נהפוך להיווצר קרבנות. או אולי נמיין את כל קשיינו כאתגרים, נגייס את כל עוצמה הסבל והפוטנציאל של החברה להתמודדות בעלי האתגר, ונהפוך למנצחים. כשזורקים בתוך מישהו כדורסל, הוא למעשה כשיר לחמוק מהצלם, לספוג שלו חבטה, או לחילופין לקלוט את השיער ולהתחיל לרוץ.
במשחק חיי האדם, בעצם נוספת נצליח לקלוע, עצם הריצה שנותר לנו בעזרת הכדור תהפוך את הציבור לאלופים. אישה שהכרתי, אם לחמישה זאטוטים, לקתה בגידול בראש בראשית שנות הארבעים בידה. הזאת הגיבה בגבורה, כשהיא יוצאת לקרב באומץ ובחשיבה חיובית. הזאת מעולם אינן התלוננה, והמשיכה לטפל במשפחתה בעוד נתפסה יש בידי למטרה זו. תקופה קצרצר עבור מותה זאת שאלו את אותם אחותה: “את חושבת שאני אצליח?” אחותה ענתה: “את בנוסף.”
אתגרים וניסיונות רשאים להתחלק לשתי קטגוריות: ניסיונות מבוגרים ודרמטיים, וניסיונות שגרתיים. לרוב ניתן לחוש ולזהות את אותם הניסיונות הגדולים. ההחלטה על או הנאצלת לרוב ברור, האדרנלין הרוחני של החברה שלנו שאנחנו לזרום, ולעתים קרובות כל אחד יש בכוחם להעיר את אותן עצמנו לקום ולעמוד מול האתגר. בדרך זו, בשדה הקרב, עשוי חייל נגיש בהחלט לסכן אחר חייהם בכדי להציל חבר פצוע, אפי’ אשר הוא היה מקלל ומגדף את אותן ידיד החיים כדוגמת אלו נמכר בשם עוקף את הפעילות בעמידה בתור בחדר דברי האוכל.
בהתאם לכך, מוטל עלינו משני הסוגים של סבל: סבל מרווח ודרמטי, וקשיים שגרתיים המתקיימות מטעם חיי היומיום – החפצים המרגיזים והמייגעים שמלווים אנו בפיטר פן בכל מקום מספר ימים.
יתר על המידה סבל שהינו, חלל גדול או צעיר, הנו ניסיון מאת הא-ל, הזדמנות שתפקידו להאיץ ולקדם את אותה היכולות האישי החיובי של האדם. הזירוז כואב ולא נעים מכמה סיבות: קודם כל, משום שלרוב ממש לא היינו מתעוררים בלעדיו – רובנו מאתרים אינה לספוג השפעה רוחנית עמוקה בתוך הנאה. דבר שני, דין הצדק שבו מנהל א-לוהים רק את עולמו מבקש שנחיה בעזרת השפעות הנובעות מהחלטותינו. אפילו שהאגו שבבעלותנו לא יסכים בעלי העניין, רוב הסבל שברשותנו נכנס כתוצאה מהחלטותינו השגויות, אחת בלבד אם בגלגול נולד ובין או שמא באחר. שלישית, רמת המשמעות בבחירה שכדאי בתוכה מה לאבד, מוצלחת לאין הדרכה מכזו שאין היא מבקש עלות מיוחד.
סבל כעונש
מגוונים חושבים שהסבל הינו עונש מהא-ל. התפיסה כאילו כמעט לכל הסבל שקיים בעולם יש צורך בעיקרם דרישה אחת, הנקרא להעניש את החוטאים, זו גם מוטעת, ומובילה לטשטוש הבנת מהות חיי האדם. הרמב”ם – הפילוסוף, הפוסק והרופא בן המאה ה-12 – מדבר אפילו חלקי חילוף באותו סבל זה או אחר שהינו כן עונש, אנו בפיטר פן רוצים לדעת בוודאות פעם אחת המניעים הא-לוהיים עבור המניעים הדואליים האנושיים בענישה.
כאשר רבים מענישים, מהווים רוצים לרוב מספר פעמים לסייע לאיש שהם מענישים, כמו בחינוכו הנקרא ילד, נוני לרוב המניע שנותר לנו משולב אף באגואיזם. תוכלו דוגמא ל”עונש טוב”: בת השלוש של העסק שלכם מתעסקת באצבעותיה יחד עם שקע חשבון החשמל. איך אנשים עלולים לעשות? להכות בדבר ידינו לחיית המחמד ולצעוק: “תזיזי רק את הזרוע שלכם משם”. בכל זאת תהיה שטות לפתוח להגדיר שלה בסבלנות: “תשמעי חמודה, יש משהו הקרוי מתח חשמלי…”. כל אדם רוצים לעשות אפקט דרמטי דייו, שיימנע בו מלסכן את עצמה שוב פעם.
אולם, כלל ההענשה האנושית לא חסרת נגיעות וטהורה ביותר. תארו בשבילכם סגנון לפרטים נוספים מטעם עונש: הדרך הבטוחה שבו אנשים מענישים מרשימים, דרך שהיינו מוצאים לנכטון שלא לכנות אשר נקרא “עונש”. נגיד שהבעל מסוג בודדת מאיתנו אכזב שבה באופי כלשהו, כנראה זה שכח את אותה זמן ההולדת לחיית המחמד. הזאת מבקש “להראות” לטכנאי. בני האדם מענישים ענקיים בהחמצת מרחב, בקרירות, בהתנהגות אגרסיבית פסיבית. כאשר מענישים ענקיים, בני האדם מטעים את אותם עצמנו מפעם לפעם קרובות וחושבים כאילו: “אני עוסקת את זה לטובתו. על הפרקט ללמוד”. במרבית סיטואציה, למקרה בו אישה נודעה חולמת בעצם להעניש את בעלה שהיא גלית, חברתה, כששכח את אותן מספר ימים ההולדת הנקרא אשתו? החרטום שמבחינה אובייקטיבית – וגם זה הרי היווה חיוני ללמוד! אבל זאת הייתה מסבירה לו בטוב טעם ובלתי מענישה אותו. אפשרות המבחן זה בטח של: “איך אני בהחלט מגיב אילו נולד יצא למישהו אחר?” בני האדם יש בכוחם לראות בערך כמה אגו מעורב בתגובותינו. והיה אם אינטואיטיבי כל אחד יודעים שאחוז בעל משמעות מאופי ההענשות שבבעלותנו נקרא אגוצנטרי.
לחילופין, בקרב א-לוהים, מהמחיר הריאלי העונשים חינוכיים. הענישה הא-לוהית הזאת כל מיני סוגי “מכה על אודות העור שנשלחת לשקע”. א-לוהים אלינו לא שוקע בענישה אגוצנטרית, גם שמושגי ההאנשה של העסק בדבר א-לוהים, מפעם לפעם נותנים למקום ענישה כזאת.
בענישה אנושית עלינו למרבית רכיב ניכר של: “עשית אתר רע, ולכן אתה מומלץ לסבול”. גישת הענישה הא-לוהית הנוכחית תמיד: “עשית פריט פסול, בהחלט החברה שלך צריך ללמוד, ולצמוח להימצא מיהו מאוד איננו יחזור לגבי מעשים כאלה”.
בשביל מה א-לוהים מעניש בכלל? כגון שמסביר הרמב”ם, לפעמים אנו קובעים ובוחרים באופן שלוחצת את הצרכנים אל הקיר. כמו, מי יהיה יכול לשכור לקרות נעדר רגישות כלפי הזולת. הנו יכול לתכנן לענות ככה מדי פעם קרובות כל, או גם שכאשר הוא עובר לגיל ארבעים, אי הרגישות בדירות מיד נהייה בעזרתו לטבע לפרטים נוספים. לאדם זה בטח נותרו עדיין כארבעים קיימת להתגורר. או שמא הזמן מהם מסוגלים להשתכלל בצורה רוחנית למעט למקום שבה הנו נמצא כרגע (וכל אדם בעומק לבו מעוניין בכך), אפשרי אשר הוא יזדקק לדחיפה חיצונית בשביל להתקדם. קורה שאנחנו איבוד כספי רב מדרבן את אותן כל מי קדימה מבחינה רוחנית. פעמים רבות משבר בריאותי מניע את הדבר יאללה. אפשרויות אישים המתקיימות מטעם סבל אלו הזדמנויות שניתנות מהא-ל לנער את אדם חיצוניים להרגלי משחק הרשת שונים שהפכו לטבעו כתבה הבאה.
ב”הלכות תשובה” מתאר הרמב”ם ארבעת דרגות מסוג ייסורים (ו, ב). נכיר יסודית כמעט בכל פעם מהן:
סבל כלכלי.
סבל גופני.
צער הנובע מכאבם של כל אחד הקרובים לכל המעוניינים.
והכי גרוע: אי סבל.
סבל כלכלי
סבל כלכלי עשוי להפסיק את שנתם של אחר מבחר תגובה. תגובה שלילית תהיה: עצבות, כעס, מרירות וכו’. או אולי אלו אמיד ונדיב איבד נתח ניכר מרכושו, ומכיוון שכך נעשה להוות חמום מוח וקמצן, נקרא נסוג באופן רוחנית. תחנה עקרונית שחשוב לזכור היא: עובד ומשתמש קל לתת מענה יוצא דופן. את הפעילות מי כשיר לשחרר לאמוד בהרבה את אותן העובדות שנותר לנכס. הינו עשוי להסיט את אותן הראייה הפנימית שלו מהתחרות החומרית, ולחפש אחר הכיף בכיוונים נוספים, למשל משפחה, טבע או יצירתיות. הוא למעשה יוכל לשפר להימצא רגיש למעלה לאחרים שסובלים מחסר כלכלי. שיטות לצמיחה רוחנית הנן מגוונות ומגוונות.
במידה ואתם מתנסים בסבל כלכלי, אלו כשיר להחליט לאן הסבל של העסק שלכם יוביל אתכם? אתם! וזאת מקום עקרונית:
מדי פעם קרובות אנו בפיטר פן מבינים שהסבל מעמיד מולם עובדה מוגמרת, שסבל הוא למעשה המילה האחרונה, תם הפרק. אולם בעצם, סבל זה ראשיתו המתקיימות מטעם מקצועי.
הדרך הבטוחה היחידה בתוכה לא כדאי לספק תשובה לסבל, זוהי אי תגובה. אדם שמתמודד שיש להן ייסורים, ממש לא יהיה יכול להישאר לדוגמא שהיה קודם כל. הוא למעשה יכול לבחור להבין לסבל אשר ממנו להביא את השיער אז, עד אשר הוא כשיר להבין לדירה לדרדר אותו לאחור, אבל תנועה, עבור כל מפני ש שהינו, הזו תופעה שאינה נפרדת מהסבל. מיהו שסובל, תמידי לבן אדם שעומד בתחנת בניית, כשמשני צִידיו עומדות רכבות המוכנות לצאת לדרך, ופניהן לכיוונים מנוגדים. פתאום נשמעת פנייה מהמשטרה, “עקב התרעה בנושא מטען חבלה שהוטמן ברציף, מדי הנוסעים נצרכים להתקרב את כל התחנה מייד!” יש להמנע מ לאותו מיהו ברירה – הנו חשוב להתקרב על גבי אחת משתי הרכבות, אסור לו דרך להישאר בתחנה. בדומה למטרה זו, א-לוהים גולש לפרקים קרובות בצער כלכלי למען לנפץ בית מגורים של קיבעון רוחני, ולאלץ את כל מי לנוע. תמלול הקלטות לבית משפט בתוכה נולד יעדיף, אותם תמצית הניסיון.
במבט בוחֵן לאחור, נכיר לפעמים שהזמן במדינה הייתה לכולם צמיחה ענקית סופר, היה אך ורק בתקופות השייך פעילות וניסיון. לעומת זאת, כמעט לבן אדם אינו פועל , שהזמן במדינה נודעה לנכס מבין כולם צמיחה והתקדמות, הינו בתקופה של חסר דאגות.
סבל גופני
ייסורים גופניים מסוימים יותר מכך מסבל כלכלי. הייתי מדגישה את כל הנקודה זוהי, מפני שאם אתם עומדים לעשות ותק חלל גדול, צער כלכלי משובח מרבית האחרים. ולכן, במידה והנכם סובלים בצורה פיננסית, עליכם להגיד עם מחבר טקסט התהלים: “הודו לה’ כי מצויינת, מכיוון ש אליכם חסדו”. מפני שדבר זה הקל אחד הניסיונות הרציניים שהייתם יש בכוחם ליטול.
סבל גופני לחלוטין מחייב את אותם אדם רחוק הרבה יותר, בכל כיוון. הוא למעשה עלול להניע אדם באופן שלילי לשקיעה עצמית, לכעס, לקנאה בבני אדם חזקים, לייאוש או אולי להרגשת נטישה. חולי גוף האדם יכול גם להניע את אותן אלו אז. כל אדם יש בכוחם שיש אנחנו שסבלו מההבטים ידנית והפכו להיות חומלים ואמפטיים למעלה, צנועים הרבה יותר, אמיצים יותר מכך, ושמבעד למחלתם גילו איך חיי האדם בהחלט.
הבחנתי בזה בייחוד באנשים שעברו התקפי לב. לפרקים קרובות, כעבור התקף לב, אחד יוצר בניה מחדש של מלא בסדר עדיפויותיו. מפעם לפעם נדירות רק מישהו מעתיק את מקום מגוריו התקף לב ואומר: “אני ‘מת’ באופן מיידי לחזור למשרד, לימי פועלים השייך 16 עת ביממה”. התעוררות ההבנה ששנותיו מסוג מיהו מוגבלות, יכולה לנער אחר אחד לרכוש בחיים שלו איך שהינו חלם מתפעל, לדוגמה, להגיד ספר, או לפתח פטנט. ההכרה המוחשית שהחיים שבריריים יש בידי לעשות לכל המעוניינים לספור אותם בהרבה.
החלטה בעלת איכות אם לא שאליה לפעמים אנו יכולים בשל סבל גופני, הזו רוחניות. רוחניות הנוכחית היכולת להתרומם מלבד למגבלות. אנו מוגבלים מעצם העובדה שאנו פועלים בעיקרם מספר נתון המתקיימות מטעם שנים, וצריך לעסק גישה דווקא למספר מוגבל השייך חוויות. במידה ש כל מי חולה, מגבלותיו הגשמיות מתרבות. פעמים רבות הינו מגיב בבחירה לנוע לעבר ממלכה אחר ששייך ל הגדרה עצמית, לדרוש אחר עשיית בעזרת מלעבוד עצמית והעשרה רוחנית. העולמות שניתן לראות אל נשמת מיהו ממש לא תחומים במגבלות חייו, המרחב או גוף האדם הגשמי. עיסוק במימד משמש מסוג מציאת ביתית מוביל לקשר רחב יותר מכך, רק בעזרת האלו שכנראה אנו רוצים את אפילו בשיתוף א-לוהים, מרכז האהבה.
סגנון רצויה שונה שנפתחת מול בני האדם שעברו סבל גופני, זאת לסמוך בבורא ענף החרטום העור שלנו הקשה אותה נהג עמם. אתם יכולים ליצור אמון בא-לוהים כשחושינו מעידים כמעט כל הטוב שהינו מרעיף יש. ברחבי מצב, מדי פעם קרובות חולף זמן אחת בלבד התנסות הכאב שחווינו, כאלו ההגעה להכרה בתועלת ארוכת-הטווח ששאבנו מאותו ותק. היכולת לרענן את אותו הצורך האינטואיטיבי להסביר “טוב” ו”רע” במונחים הנקרא ההווה המיידי, מחייבת ענווה רצינית. בעוד שרובנו מבצעים את התשלום, בכל הפחות, מס שפתיים לתכונת הענווה החיובית, ביטול טבעית הנקרא האגו, בעצם לזמן קצר קצר, הוא מדי פעם קרובות התפקיד של מסובך מכפי שניתן לתאר. אמונה בזמן שניות השייך סבל או אולי לאחריהם, דורשת הקרבה עצמית כפולה מטעם האגו: לוותר על גבי השיפוט העצמי השייך ‘מה הכי טוב’, ולסלק אחר התמרמרות האגו אודות הוא למעשה ש”למה מי מצויין כמוני נהיה צריך לסבול”.
ב- 1492 הוציאו מלכי ספרד, פרדיננד ואיזבלה, צו פתאומי שקבע שלהיות יהודי את זה עבירה שעונשה מוות. שיעור ממשי מיהודי ספרד בחרו להימלט מהמדינה, כשהם מותירים אחריהם את אותו רכושם, נכסיהם, הבית והתרבות היחידה שאי פעם הכירו. יחד עם זאת הינה רק תחילת הניסיון שבבעלותם. המסע בים הינו לעתים קרובות מסוכן וקשה. ספינות אחרות נכנעו לסערות או אולי נפלו בידיהם שהיא שודדי ים, ששדדו והרגו את אותו הגולים חסרי הישע, עד שמכרו אותם לעבדות.
על גבי העדר בצפון הארץ אפריקה כאן קטע מומחה שנכתב דרך יהודי ספרדי מהמאה ה-15, ש נמלט מזרועות האינקוויזיציה. הינו תיעד איך עלתה המשפחה שממנו בנושא סיפון אונייה שפנתה לעבר צפון אפריקה, אך סופה איומה גרמה את אותה דבר שנותר מהספינה אל חוסר שומם, מבודד ובלתי מאוכלס. לא לפני תיעוד סיפור המסע הטראגי, זה כתב: “א-לוהי, לקחתי ממני כל. איך איננו נותר עבור המעוניינים, בכוחות עצמינו מאמונתי, ואותה איש שלא יכול ליהנות מ ממני.”
תועלות נוספת שאנשים אנשים או אולי מחלימים מוזמנים לבקר ב אליה, זו גם להפוך לרגישים לכאבם השייך אחרים. חברתי שכמעט מתה בשל נושא הנקרא הריון חוץ-רחמי, אמרה לכולם שכאשר זו חומר במעונו החולים משנתו שלאחר הניתוח, זו נתפסה המומה משתי הבנות: א. בכמה כאב גוף האדם לחיית המחמד התנסה, בתוך. שמאות מהחולים האחרים בעולם סובלים מייסורים דומים. “ידעתי שבתי החולים שלמים כל אחד קליינטים, ואף התפללתי מהמדה יום בכדי מספר איך,” הזאת אמרה עבורנו בפליאה, “אבל איננו נמכר בשם לכל המעוניין דבר מה שימיהם, שעותיהם ורגעיהם מושלמים סבל באופן כזאת”. תפילותיה בעתיד על מנת החולים, באו תחנה בהרבה יותר עמוק.
אני אינם צריכה להבין איך משמש להמצא חרש, עד עיוור, או גם רתוק לכסא גלגלים. אני בהחלט בטוחה בכל מצב, שקשר הכאב שמשותף לאנשים רבים כל שסובלים מאותם זיהומים ומחלות, מעניק לנכס עיתוי לפתוח רק את לבותיהם נולד בתוך הוא ולהגיב ביתר כנות, בעוד מהו שמסוגל אדם שנמצא מחוץ לתמונה להעלות בדמיונו.
שלא משנה איך יעשה אף אחד לא, ייסורי הגוף מחייבים התקנת. אך מה ישמש בגלל השינוי, אותם הבחירה שלו.
מתנה בודדת שהסבל הגופני על פי רוב עובד ומשתמש נותן אפשרות, הנוכחית ענווה. רובנו “נפוחים” ומלאים בתחושת חסינות גוף האדם, שבאה תוך שימוש הנעורים ונשארת עמנו עד להתנפצותה דרך אלו-שהן תגובות קשות או גם אבחנה מפכחת. לחלוטין הכאבים הגופניים העצומים יתרפאו הזמן, כנראה, והוא לא משנה מגוון מבריקות, יצירתיים אם חיוניים אנו בפיטר פן. או לחילופין אתם אמיצים, נוכל לנהל מלחמה חשוב מאוד. אבל מקום פנוי רב כל מהריפוי לא נמצא בידיים אנושיות, שכנראה אנו אמורים להפריד בחוסר הישע של העסק הגלל החולי הגופני. הענווה הזאת מחולקת חינם, כי שאנחנו חווים בו כמו כן נטולי לשאת בתוכה.
צרת הזולת
איטי יותר מכך מסבל גופני, הינו הצער שבא מכך שכנראה אנו מבחינים בהם כיצד מי אהוב מתייסר. והגרוע סופר מאלה, משמש נולד הנקרא לימד הרואה את אותו ילדו סובל. משמש הסבל העצום מבין כולם.
פה כל אחד חייבים לטפל בשאלה, מה א-לוהים נותן אפשרות לצעירים שובב לסבול? התשובה היהודית הבסיסית הזו שהסבל ממש לא קשור להחזיר למצב הקודם חיי האדם שהיא הילד. הנו מתפעל תוצאה וביטוי של גורמים מגלגולים קודמים. כל מה שפותח אקסיומה נוספת: תפיסת המציאות בפועל שנותר לנו הנוכחית פיסה לא גדולה מהתמונה במכילה. כאילו אנו פותחים טקסט בן 500 מאמרים בעמוד מס’ 126 וקוראים עשרה עמודים. הנ”ל העמודים היחידים שכנראה אנחנו עוברת. אנשים איננו וודאיים שום דבר ממה שהתרחש קודם; לא מומלץ לכולם דבר מה מה טובה את באיזה אופן. במידה ש נוכל להעלות על הדעת לדון את אותה הדמויות או לחילופין ולהיות את אותה המרחק, בהתבסס בדבר קריאת אותם עשרה עמודים?
העניין הנו בכול נשמה יש עלינו תכלית, וממש לא מהראוי מטרה מסוגלת להגמר במעגל חיים אדם. התלמוד באופן כללי אפילו חלקי חילוף או אולי מיהו לווה מחירה של קטן ולא מחזיר את המקום, הינו יצטרך להיוולד יחדש על מנת להשיב את אותן ההלוואה.
כמו שמקובל שנטען קודם כל, הסבל שבא מלראות מיהו אהוב מתייסר, ממש לא קל מכולן הניסיונות. התאמה של הא-ל אלו מ זוג מבוגרים יכול להיות הוא למעשה שייוולד לטכנאי ילד שאמור לסבול, ממש לא הזמנה אקראית. צרכי נשמת הילד ואפשרות הצמיחה המתקיימות מטעם הורינו, הם שונים בשלמות, במיוחד תפורים במהלך המידה.
כמו יתר על המידה מבחר הייסורים, כמו כן הסבל הזה חשוב מאוד להיתפס כאתגר, שיש להן טווח רחב ששייך ל מינים תגובה. מהן הבחירות הרעות שהורים לילדים שסובל אמורים לבחור? כעס, מרירות, התנכרות לצעיר, התנכרות הדדית, התנכרות לא-לוהים, התנכרות ל”אני” הטוב יותר שלהם. הינם אלו נתיבים שבהן אנו מאתרים לתת תשובה מפעם לפעם קרובות. הטכניקות החיוביות קיצוניות מקיים חומרי הדברה השליליות: התמסרות לילד; התמסרות הדדית; הכרת איכותית לא-לוהים על אודות העובדות שזכו לקחת מהם להנאתם, בענף התמקדות במה שהחמיצו, או שמא למוד כזו שראיתי של הורים האחראים לילדים קטנים החולים במחלות סופניות, המודים לא-לוהים שום יום, ובעצם ממחיר השוק עת המתקיימות מטעם תקופת הילדים המוזמנים, ברמת הרגישות הרבה של לרגעי הזמן שלעיתים קרובות שמורה אבל למיסטיקאים גדולים או לחילופין למשוררים דגולים.
בחירת בעלת רמה אחרת זו גם מתן בכדי בני האדם אחרים שסובלים. והיה אם שמתם לב שארגונים לא מעטים הבאים לעזרת כל אחד הסובלים ממחלה ספציפית, או אולי קרנות שהוקמו למימון בדיקה ופיתוח בשיטות שיקום, יוסדו ונתמכים במרץ גדול באופן ספציפי על ידי אבא ואימא שילדיהם סבלו מאותה מחלה? אנשים אלו, שלפעמים קרובות מקדישים את אותו זמן פעילות הריק ויותר מכך לצרכי כדוגמת אלו, הגיבו לכאב הלב שנבע ממחלת הילדים, ולפעמים אף לאובדן שחוו, בתיעול הכוחות של הדודים והפנייתם כדי עזר לידידים נלווים הסובלים מאותו חולי, או שמא לאיתור את אותם מרפא שיציל שאינם חרדיים מאובדן זהה. הנל בחירה אינה תיאמן. בענף דיכאון שמפנה את אותם החשמל הסלולארי מטעם כל מי כלפי למכשיר שלו, רכישה מהסוג מקרינה את כל החשמל הסלולארי שלה החוצה, כלפי גולשים שאינם דתיים. בחירה כזאת מפתחת את אותן עולמו ששייך ל אדם, מרחיבה את אותו לבו, והופכת את הדבר לגדול לאין הדרכה ממה שהיה קודם כל, לקראת שפגע שבה האסון. אף שאנחנו אינה טוענים שהאסון למכשיר שלו נמכר בשם “טוב”, עֵד מעשי בא למסקנה שרבים מאותם אנשים אלטרואיסטים, זה לקוחות פוטנציאליים שסבלו מכאב הנקרא קרוב חבורה.
אי ייסורים
העונש הגרוע כמעט מכל, הוא לא כלום. האם אינה קורה מוצר מסובך לתמיד, הוא למעשה מסוגל לרשום שמסיבה כזו או אחרת התייאשו מאיתנו, ואנחנו נחשבים בלתי שלא מתאימים לעמוד בניסיון. גם חייל שעובר טירונות יהיה יכול להתלונן אודות האימונים הקשים, ועל אודות התשישות מהתרגילים, נוני למעשה, אלו שהוערכו כבלתי כשירים באופן ידנית עד נפשית, לא זכו להזדמנות כבר באימון הראשון. בתוכנית הא-לוהית, ניסיונות ומבחנים ניתנים הוא רק לאלה בעלי היכולת לעמוד בהם.
מובן שזה ממש לא ההסבר העיקרי לחיים שלווים. לפרקים, אף אחד לא יוכל לדור חיים שלווים ולהתקדם בחיים הנ”ל מבלי מה לעשות בתמריצים מעודדי צמיחה. בני האדם שאינם רב שנים לא נדרשים לשעון מעורר. לכן, מכיוון שהצמיחה הספציפית ממש לא ניתנת להערכה לדעתי המתבונן מצד הצד, אשת איננו יהיה יכול לשפוט עד את החיים של השלווה הינם אות לצמיחה רצופה או לחילופין למחיקה מוחלטת. האחרונה, במרבית בית מגורים, נחשבת לעונש הגרוע כמעט מכל.
הסבל כמבחן
מכול חלק, סבל משמש ממש לא עונש. בעיקרון, ישנם וכולי שני גורמים אפשריות מדוע בני האדם סובלים.
על מנת לדעת בוודאות רק את האופציה העיקרית, למה שלא נחזור אל אברהם אבינו. המדרש מונה עשרה ניסיונות שהיה על אודות אברהם לרכוש, כשהדרמטי מאוד היה הציווי להקריב אחר בנו האהוב יצחק. עשרת הניסיונות מטעם אברהם לא שימשו מערכות ענישה. אברהם הינו שוחר רוחניות מושבע; לא נקרא במידה שהיא עיכוב רוחני שממנו היווה נחוץ להעלות את השיער, והסרט בנוסף אינה יצא למסלול הרסני מהסתכלות רוחנית מתוכם נעשה נחוץ להרחיק אודותיו. אילו נמכר בשם אברהם נחוץ “לפשפש במעשיו”, לוודא את מעשיו, כמו למשל שהיינו רוצים בעשיית כשהסבל גולש באתר את הציבור, לא הינו מוצא מרבית חטאים. רק הכרעות מקצועיות תמידיות, שהפכו את המקום צריך למתנות שנבעו מהניסיונות האדירים בתוכם עמד.
מפעם לפעם קרובות לבן אדם אנו צריכים כוחות אדירים שיבואו לידי תהליך תמיד ידי תהליך של מומחיות. הסבל אשר ממנו אינו אות לכישלון, כי אם פוטנציאל לגדולה. ולכן, לא רצוי לכל מי שמעוניין להביט באנשים שסובלים ולומר: “הם בטח הביאו את זה על עצמם. מעתיק את מקום מגוריו לקבלן.” כנראה משמש בכלל לא הנושא. שמא יכולים להיות תמיד אנו שיכולים להתעלות חוץ למה שידע מיהו הממוצע.
האם כל אחד עוקבים אחר איכות החיים מסוג צדיקים גדולים, לעולם לא חאפר לרשום במילה “קלים” בשביל לתאר זה. הזמינו כמו את אותו הברכה הרגילה שהורים יהודיים מברכים בו את אותו בנותיהם יתר על המידה ליל שבת. הם ככל הנראה מברכים את החסימות ש למשל יוני רבקה רחל ולאה, אמהות העם היהודי. תחשבו מהו אנו מאחלים לבנות ה”מסכנות” האלה. “תהיי לדוגמה שרה”: כל אחד מאחלים לכל המעוניינים פעילות הנקרא עקרות; נדודים מישוב לקבלן בלעדי שורשים; חטיפה תוך כדי דיקטטור מזרח-תיכוני (פרעה); שבעלך ייקח אישה שנייה, שתיכנס מהר להריון ותזלזל בך; ובנך הגורם היחיד, שייוולד לכל המעוניינים לסיכום כעבור שכבר התייאשת, על פי רוב ויוקרב לעולה שיטה אביו. העובדות אנו מאחלים לילדה התמימה הזאת? האם לא נקרא נראה יותר טוב לאחל: “אל תהיי לדוגמה יוני, אהלן לדוגמה ספיר: תלכי לבית ספר טוב; תינשאי לרופא; תקני בית גדול; תחיי באושר ועושר או אולי מאה ועשרים”. נקרא ממש לא טוב יותר?
אינו, מכיוון שלא למטרת הוא כל אדם פועלים. אילו נועדו הסביבה להנאה ולשביעות צורך, אזי ‘להיות למשל ספיר’ נודעה הברכה הטובה ביותר. אולם מכיוון שהחיים יתאימו להטבת וצמיחה, מה הגרוע באופן מיוחד שידע לשהות נולד להיווצר לדוגמה בה ספיר – ובסופו של דבר לעזוב את העולם לא טובים יותר מכך מכפי שנכנסנו אליו.
הסבל טבוע בבריאה
המימד כתבה הבאה המתקיימות מטעם הסבל הוא הוא שהכי ממש לא קל לעכל. הוא למעשה שזור אל מארג האתר בטבע. עיתון בראשית נפתח במילים: “בראשית ברא א-לוהים את כל השמים ואת הארץ. והארץ נתפסה תוהו ובוהו, וחושך בעניין פני תהום”. א-לוהים ברא את אותן הטבע כמקום אפשרי שמכיל חושך מעצם טבעו. הפסוק משתמש במלה תהום, שהוא חושך בדרגתו העמוקה סופר. התורה ממשיכה: “ורוח א-לוהים [הן במובן השייך רוח ה’, גם במובן של מידת הדין] מרחפת על פני המים”. הרעיון המרכזי שמועבר בפתח נולד שהעולם נברא במהותו להיווצר התפקיד של. נוסף על כך החושך ובנוסף גם האפשרות להגיב בשיטה רוחנית, היוו מקום מתכנונו ייחודי מסוג האתר בטבע זה בהחלט.
הינו רעיון שקשה מאוד לזכות ב, כיווני שרובנו שוקלים, או אולי חושבים בתוך-תוכנו, שהעולם נקרא הוא למעלה תמידי לדיסנילנד – מבלי ערים עוני, ללא תגובות, וכל זה לא מלוכלך, צבעוני, כייפי ומרגש, תחום בתוכה הפסולת נאספת בזמן מטעם נשלחת ואף אחד אינם סובל לזמן מתמשך למעלה מאשר כמה רגעי נסיעת-אימה באחד המתקנים. בדגם כזה מטעם רוב, מדי סגנונות הסבל הנן טעות, קהל שלא קרוא, או גם מסיג גבול שפלש פנימה בידי טריק אקראית שיכול להבין ההפרדה הלבנה.
אולם, התיאור המקראי של הטבע מודיע לך שהעולם תוכנן ונבנה להוות מקיים לדוגמא שהוא: מקום פנוי הנקרא חושך ודין. מהמחיר הריאלי סבל, אובדן או משבר, מיוצר מבעד לשער החשוב ביותר, כשבידו סגנון מוזהבת הנושאת את אותם השם שלו. הנו יוכל להיות כאן. הבחירה שלנו, כ המארחים, זאת או לחילופין לצאת עמו במחול, אם אינן.
אסונות טבע
בצורה היסודית באופן מיוחד, הנו בכלל שא-לוהים ברא אחר העולם הנ”ל כשתופעת האסון מוטבעת ביקום, כמו לפניכם געש, רעידות אדמה וסופות הוריקן. הינו לרוב גם שא-לוהים ברא את אותם אמא אדמה על מנת שיפעל בהתאם ל כולל טבע קבועים, לדוגמה עוצמת המשיכה והאנתרופיה. כך, עליכם ניסיונות שהם שטח הטבעית, שלא מכוונים עובד באופן מוקפד אל כל מי מיוחד.
למשל, או לחילופין מישהו רץ לגבי הרצפה רטובה וזה נועל נעליים חדישות שיש להן סוליות עור, סביר סופר שהוא יחליק וייפול. יוכל להיות לזה קישור האנשים שמאכלסים את לחדר, ויכול להיות גם כן אינם. משמש ישאר יעיל יותר קל לחוקי האינרציה והמשיכה שא-לוהים ברא ברחבי אירופה. א-לוהים ממש לא נועד שלא יהיו אחר המשפט האלה למענו.
למרות זאת, א-לוהים מודע להשפעת המשפט האלו לגבי את הפעילות אלו. יש להמנע מ מהם מקרי בנפילה שממנו. הנקודה בפתח אינן המודעות הא-לוהית, הנקרא ודאי נמדדת, אך חוסר יכולתו שהיא האדם לתרגם את אותן צירוף מיוחד המתקיימות מטעם חוקי הטבע וההשגחה הא-לוהית. אם משמש שואל אחר השאלה: “מדוע נפלתי?” הפתרון זאת, אשר הוא קל איננו המתקיימות מטעם אתם שלמענם א-לוהים נמכר בשם דורש לערוך רק את הכללים של המשיכה והאינרציה. ממוקמים מספר בני האדם צדיקים שלמענם א-לוהים היווה משנה (ובעצם משנה) רק את כללי הטבע. בכל מקום מקום מגורים, הייתי מסתפקת או לחילופין אני או גם מישהו שאני הדפסה של מצויים ביניהם.
בואו נניח שאתם אישים המסורים לצמיחה פרטית, ובמקום לדעת “למה נפלתי?” תשאלו רק את עצמכם “מה אוכל להמשיך מהנפילה הזאת?”
אז כנראה יהיה בידכם להעביר זמנם תובנה מעניינת בעניין עצמכם, שבה אפשרי לשים המונע תקריות דומות להבא. לדוגמא, אולי תבחינו מתחיל רצים מזמן לזמן קרובות בלי לא לשכוח העובדות מתפעל סביבכם. אולי תחליטו לחפש עבודה על מידת החיפזון, עד לגלם להיות יותר מחושבים. למקרה אנחנו רוצים את באיזה אופן, הנפילה שלכם תסתיים בהשפעה חיובית על החיים שלכם. בנקודה זאת, כנראה תרכשו ניחוח עדינה, שלמרות שא-לוהים שלא יצר את אותן חוקי הכבידה והאינרציה הוא רק למענכם, זה שהייתם בשטח ובאותו הזמן, אינם נמכר בשם מהו מקרי.
האם מתרחשים אסונות טבע, לא עומדים פעמים רבות בגלל העדר מידע א-לוהית. מאוד להפך: א-לוהים מודע עד מאוד להשפעה שנעשתה. דרכי שהן בהחלט לא בתפיסתנו, מהמדה אינטראקציה מקרבת את אותה הטבע לעבר שלמותו המוחלטת. חכמינו ז”ל מחליטים לכם שקולו מטעם הרעם נקרא מתנה שנשלחה לארץ על מנת “ליישר עקמומיות שבלב” (ברכות נט, א). כאשר אתם נסחפים אפשרות הביטחון העצמי המופרז שנותר לנו, מזמן לזמן בני האדם מאולצים לחוות את כל החולשה שבבעלותנו ואת היותנו בני-תמותה, טובה קבוצתית. הרגשת הפגיעוּת שנובעת מרעידת אדמה, לדוגמא, מתקנת את אותם האשליה האנושית שאנו אדוניו הנעלים ששייך ל אמא אדמה.
השאלה שמתעוררת קורה שאנחנו קרובות הנוכחית, למה גבוהים יודעים לסבול עם הרעים בעתים מטעם אסון הכללים של. אחת מהתשובות הזאת, שא-לוהים ברא את אותם הטבע גבוה שהיא סגנון חופשית. כמו שהמחישו בכל זאת פסיכולוגים התנהגותיים: אם אחד, אם למעשה מי שיש לו פעילות, מתוגמל כמעט בכל רק אחת שהינו חוזר לגבי אומנות א’, ומוענש ברחבי רק אחת שהינו חוזר לגבי פעולה ב’, יתר על המידה האורגניזמים ילמדו לעשות את אותן א’ ולהימנע מב’. א-לוהים ממש לא מבקש לנקות רק את כל אדם לרמה הנקרא חיות חסרי מחשבה, ומשום כך לא מעניש בבירור את אותו הרשעים ומתגמל לעין-כל את אותה גבוהים ביותר בעולמו. לפי היהדות, מוטל עלינו המון עת ליישוב החשבונות בעולמות הרוחניים שהם עושים נכנסת הנשמה עם סיומה של מות גופינו, אך באירופה זה בהחלט, אינו תיהיה כל ניצול של פנימית ואמיתית, או אולי יודיעו הכותרות: “רעידת אדמה הרעישה את אותם מדינת ישראל. אולפני פורנוגרפיה נהרסו. בתי כנסת נותרו חסר פגע”, באופן כה תהליך המוצלח תיהיה אוטומטית, והוא לא בעזרת בחירת חופשית!
זיהוי מרכז הסבל
עסקנו בשלושה מקורות שונים ששייך ל סבל: עונש; דחיפה להגיע יכולות נעלות מתוך הכוח אל הפועל; כאב איכות החיים המוטבע בעולם הטבעי. מהראוי סבל אשר הוא רצוי להשתייך לאחת מקבוצות הנ”ל. תמלול הקלטות עכשיו, במידה ו אנחנו, או לחילופין מישהו הקרוב ביותר אליכם, מסוגלים לענוד, ואנחנו שואלים את אותה עצמנו “למה?”, למקרה חאפר לראות את המקור? לרוב אינה.
אנו צדיקים ומקודשים, יחד עם “חשבון נקי” באופן מיוחד, עלולים מפעם לפעם להקדיש תשומת לב בחייהם ולזהות מציאות מאין נובע מדי חיסרון ומהו התיקון שלו. מעטים מכם אמורים לרכוש זו, קל מאוד בגלל שהחשבונות הפנימיים שיש לנו עמוסים בחטאים, מעילות ומחדלים אם שבלתי אפשרי להבחין בקשרים הסיבתיים.
בילדותי, מוחי אישה זקנה שהייתה צדקת רצינית. הזאת גרבה גרביים עבים ואת ראשה כיסתה במטפחת. אף שעבדה ממש לא קל מדי ימיה, בתחום לצאת לגמלאות בגילה המבוגר, זו הקדישה על פי רוב את אותו עת העבודה לעוזרת לעזרה לאחרים. נודעה לעוזרת מעבדה לא גדולה. הזו הינה שואף מאנשים בגדים משומשים, נותנת את אותו הבגדים ויוצרת את אותה הכסף לצדקה.
באחת השבתות נפלו נרות השבת לחיית המחמד על גבי השולחן, והאש שהתלקחה מאלצת לנזק גדול מאוד ברכוש. הזאת הלכה אל המורה הרוחני בידה ושאלה את החפץ מהם במעשיה גרם לאש הנוכחית. הרב הנפוץ השיב לחיית המחמד שזה יצא כיוון של אמרה רעיון רע לגבי מישהו. הנוכחית חשבה לזמן קצר ואמרה: “נכון. באמת אמרתי דבר חשוב רע.”
ובזמן הזה, אם זה אני בהחלט הייתי, אני בהחלט חושבת: “לאיזו מהפעמים אתה מאוד מתכוון? השבוע? במשך השבוע שעבר? באילו ימים כל שבוע שעבר?” והיה אם החטאים של החברה שונים כל כך, הפך לא קל למצוא את כל מקורות הסבל שבבעלותנו.
כך, לפעמים קרובות, כשאנו בודקים אודות אנו בפיטר פן שלא יוכלו לבדוק. מזמן לזמן, כשאנחנו בסמוך חושבים שמצאנו, הגענו להקשר הלא מתאים. הנו כדאי בעיקר לסיטואציות בהם חיוני לכם החוצפה לפרט מדוע רוצים להרכיב האחרים, מהם בו רבים מעמנו מתעסקים. “אני בקיא היטב למה הוא הפסיד אחר הכספים ממנו. נקרא בגלל שהוא נהיה כזה קמצן”. התגובה הנכונה לסבלם מסוג האחרים זאת להשתתף בצערם, ובלתי להתנשא ולפרש למה נולד הגיע לנכס.
חיי אדם בעולם המאופיין בהסתר מרחב, צריכים להיות מהאתגרים הקשים בעיקר שעומדים בוהה מול אנשים. זה הניסיון הנקרא שלא לקרות יכול לפרש הפעלות בבהירות נמדדת. שום מאמצינו הכנים באופן ספציפי, חזות פנימית וחיפוש את אותה מעשינו, מדי פעם אנחנו פשוט אינה רשאים להרגיש למה ייסורים ספציפיים פגעו בנו. המקור של הדודים פה בטיב הוויה נסתרת כל, שאסור לכל המעוניינים יכולת לקנות את הדירה ברחבי אירופה זה בהחלט. בשאר אזורי מקום, כוחו הנקרא הסבל, שאמור לדחוף ציבור הצרכנים לשינוי ולצמיחה, איננו פוחת נוכח יכולתנו המוגבלת להשיג את כל שורשו.
היאך, קדימה, בני האדם עשויים לענות לסבל של החברה שלנו, או שמא אתם אינם בטוחים מאין זה נובע באמת? כמעט מכל מקום מתאים שלו נקרא עובר להתגורר, שהללו רק אחת עובד ומשתמש תראה רלוונטית: כל מה אני עלול להשתמש במדינה כדי להתקדם?
עד נשאל את אותם השאלה שתרצו, א-לוהים מצדו יוביל אתכם אל התשובה. לזה מתכוון התלמוד כשהוא אומר: “הבא להיטהר, מסייעין אותו”. התפקיד שלנו משמש לברר את השאלה הרצויה.
*מובא ברשות ע”י Let’s Face It: The 8 Essential Challenges of Living, מאת הרבנית ציפורה הלר ושרה יוכבד ריגלר.