מתקיימת משפחה בעלת משמעות בהרי האנדים בפרו, שעושה כמיטב יכולתה לקיים את אותה הנאמר בתורה.
לגמליאל שילה חיוני בתוכו ביתי מיוחד. כשאנשים מעירים על גביו, משמש מסביר: “ההורים שלי קראו לכולם בדבר שם גמליאל, נשיא שבט מנשה המוזכר בספר במדבר”.
העובדות שמעניין בעיקר בסיפור זה בטח איננו תמיד השם שלו שונה שבחרו המבוגרים, אלא העניין שהם לא שיש יהודים רוב כשגמליאל נולד. https://www.nfpa.xyz/ שימשו אזרחים של פרו ממוצא אינדיאני שחיו בחדר קחמרקה, עמק פורה בהרי האנדים. זה, מאוד בני המשפחה השייך גמליאל קיבלו שמות תנ”כיים.
“יש לנו בעצם דוד שקוראים לקבלן עשיו”, נקרא עשר בחיוך.
מהם מאפיין לכל המשפחה פרואנית לדעת בוודאות קשר מאוד עז לתנ”ך היהודי או אולי של מעניקה עבור כל חבריה שמות ממנו? לדברי שילה, הכל התחיל במסע החיפושים הרוחני שהיא סבו וסבתו.
“הם שיש נוצרים קתוליים אדוקים, אך בשלב שלכם הם וכמה ידידים החלה להוסיף יסודית את אותה התנ”ך היהודי, דבר שהנוצרים מכנים ‘הברית הישנה'”, הוא למעשה מספר. ו”הלימוד זה בטח הביא את זה למסקנה שישנם כל סתירות בין ציוויי התורה ובין הדת הנוצרית”.
גדולים וילדים חוגגים את אותן סוכות בהרי האנדים
בקחמרקה, אזור כפרי ששימש בעבר מרכז לתרבות האינקה, התושבים הדתיים מעט יותר השתייכו לכנסיות פרוטסטנטיות כהנה וכהנה. סבו וסבתו מסוג שילה, שהחליטו לעזוב את הכנסיה הקתולית בגלל התמיהות שלימוד התנ”ך עורר בם, החלו בודקים כנסיה פרוטסטנטית בין בסיום השנייה. בסופו של דבר, למרות זאת, זה הגיעו למסקנה שאנו אתם מזמינים תשובות במקומות הלא נכונים.
“הם הבינו שאין שום כנסיה שנאמנה לתנ”ך ייחודי, ובאמצעות כך החליטו להתחיל להתקל ב אחר המצוות שניתנו בתורה כמיטב הבנתם. אלו התחילו לכנות את אותו עצמם ‘בני ישראל’, כי ניסו לקדם מהמחיר הריאלי מצווה שניתנה לעם ישראל”.
בכפר הקטן שבו מקבל מימדים שילה שימשו דאז 2 משפחות שהשתייכו לקבוצת הפורשים מהנצרות. שאר משפחות הקבוצה שימשו פזורות בנושא פני כפרי היום. בכלל האוכלוסייה המקומית, וזאת, לא ממש הבינה את אותו המסע הרוחני שעוברים שכניהם, אבל יותר הבחינה שהם שונים.
“תמיד ידענו שכנראה אנחנו שונים”, אומר שילה. “כולם קראו לכל המעוניינים ‘היהודים’. אך למרבית איננו היתה עוינות. בזה נתקלתי רק בתיכון, כשכל ויכוח שלי עם קרובי משפחה לכיתה הסתיים ב: ‘אתם הרגתם את אותה ישו’…”
מנקודת מבט הלכתית, וזאת, שילה ושאר עובדי הקבוצה אינו שיש אז יהודים באותה תקופה. הגברים בקבוצה אבל נימולו כשהיה שילה בן 13, נוני המוהל הבהיר למקום שאסור די במילה, וכי על גביהם לעבור גיור על ידי מרחב דין מיומן למען להיחשב כיהודים.
גמליאל שילה
על אף טעמו העז שבבעלותם לפתח רק את הנאמר בתורה, האנשים שמאכלסים את הקבוצה נתקלו בקשיים. צריכים להיות למדו את אותה התנ”ך בתרגום מהם לספרדית, ואפילו לא כולם היווה פירוש לו. בדיעבד, לרוב שילה, הסתבר שגם מהו שהבינו התבסס בנושא תרגום אינה אמין ומקצועי. “בסוכות בנינו מעין בקתות רועים, כי משמש הדבר שאמר התרגום. בפסח אפינו מצות שהיו יותר מכך לדוגמה פיתות.
“היו פרמטרים כאשר מדובר בהם ופשוט איננו הבנו איך משמעותם. ארבעת המינים, למשל: ידענו מה הוא ערבות וענפי דקל, אולם מה הוא ‘פרי מסוג עץ הדר’? אם מצוות תפילין, שמתוארת בתורה במילה ‘טוטפות’. אף אחד מאתנו שלא עלול שימש למעשה לנחש במה מדובר”.
כשהבינו שבתורה שבכתב אין דייו וכי אלו רוצים לתורה שבעל כאן בשביל לקיים רק את המצווה כמו שצריך, התקשרו חברי הקבוצה לרבה המתקיימות מטעם הקהילה היהודית בלימה, בירת פרו. הרב נהג אשר בהם קודם כל בחשדנות וניסה להניא אותם מהרצון לחיות כיהודים, אבל משהשתכנע בכנות כוונותיהם שהיא תושבי הקבוצה, העניק לשיער ספרי ‘קיצור שולחן ערוך’ בספרדית והסכים לספק תשובה לשאלותיהם.
“היום בה נתנו את אותו ה’קיצור שולחן ערוך’ זכור עבורנו בימינו חגיגי מאד”, לרוב שילה. “היינו כמו כל אחד צמאים שמצאו סוף תם של מים. הנה, נמצא נלמד מה ואיך לעשות!”
כל תהליך הגיור שלם התחיל כמה שנים לאחר מכן, כשהרב אליהו אביחיל ז”ל, שהקדיש את איכות החיים למציאת כעבור עשרת השבטים, שמע שמועה על גבי הקבוצה האינדיאנית שומרת המצוות המתגוררת בהרי האנדים. הוא למעשה שלח אל עורך הדין שליח ששהה עימם שבועיים והסריט בכל זאת ברוב הפעמים. “באותה פרק זמן בסמוך נהיה לכם בית כנסת שהקמנו ובו עיתון תורה”, חמש שילה. “לצערנו, הנו ממש לא שימש עיתון עבודה פשוט, מכיוון שהוא נעשה מודפס ולא כתוב תוך כדי בייחוד סת”ם”.
חגיגת בר מצוה בפרו
הרב אביחיל, ששמע אחר הדיווח החיובי מטעם השליח מהצלם וראה את אותן הסרטים, השתכנע שהקבוצה הייחודית הזאת מוכנה לגיור. ועם שני רבנים נוספים הנו הגיע לקחמרקה, פתחה של חלל דין וגייר מקום מהקבוצה.
“רק האדוקים בעיקר בינינו התגיירו באותה הזדמנות”, אפילו שילה, שהוא והוריו היו מהגרים המקוריים בקבוצה. “אנחנו היינו הקבוצה הראשונה, אבל עוד קבוצות שונות התגיירו מאז”.
את אותה חווית הגיור הספציפית ממנו מתאר שילה במילים: “זו היתה יציאת מצרים שלכם שלי. הרגשתי שאני עוזב את אותם מצרים לתמיד. סיום סיום ידענו שכנראה אנו יהודים באמת”.
בני העם היהיודי החדשים מקחמרקה עלו או מהרה לישראל. “אנחנו עובדי תנ”ך, היווה כמובן לכל אחד שאנו חולמים על לחיות במדינה שלנו התנ”ך”, אפילו שילה. גם כן אתר ההתיישבות שאליהם במדינה נחפוץ מפני ש הקשר התנ”כי: הינם בחרו לגור באלון מאפשר שבשומרון.
ארץ ישראל נקנית בייסורים, והאמירה זו גם הוכיחה את אותן עצמה גם כן לצורך המבוגרים מסוג גמליאל שילה. “להורים שלי היה ממש לא קל במיוחד”, נקרא בכלל. “סבא וסבתא שלי – שכבר שימשו זקנים, בעיקרם רצו להמצא במדינה הקודש לקראת שימותו. נוני בהסעה של הוריהם שלי שימשו אנחנו מכובדים ואמידים בפרו, וכאן אבא שלי נאלץ להכנס לעיסוק בעבודות כפיים בכדי להתפרנס. אולם הינם אף פעם אינם התלוננו. אבא שלי חוזר ואומר שרוחניות זוהי מהם הממשי, ואיכות החיים הרוחנית שאיתם טובה יותר למעלה בארץ ישראל”.
הדלקת המנורה בקחמרקה
גמליאל אייפון שלו, שהיה בן 30 כשהגיע אליכם, למד הנדסה ונישא לאישה ילידת מדינת ישראל. ילדיו גאים במורשת הייחודית שלהם, ובנוסף גם הצליחו לשכנע את אותו אביהם להשאיר הרצאות כמעט בכל הארץ בעניין סיפור החיים.
“בדרום אמריקה משחקים משמעותית כדורגל”, בכלל גמליאל שילה. “כשאני מרצה בפני סטודנטים אני בהחלט קורה לרוב לקבלן שהגיור היה עבורי ועבור עובדי למשל מייל שהתקבלנו לנבחרת הכדורגל הלאומית. הוא כבוד מרווח, אבל העסק שלך אינם יהיה מסוגל להרשות לעצמך להפסיק להשקיע, היות הזו אחריות גדולה”.