השדר שבמצוות קידוש החודש: לדוגמא הירח הגדל והולך, בעלי מדינה ישראל יסוכם מאריך ויאיר את חשכת הליל.
המצווה הראשונה במדינה תקבלו היהודים כשהתהוו לעם, זו גם מצוות ראש חודש.
“ויאמר ה’ בתוך דוד … בארץ מצרים לאמור: החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא למעשה לחודשי השנה.” (שמות יב, א-ב).
לעם היהודי בעודו במצרים נאמר, שחודש ניסן – החודש שבו יצאו ממצרים – משמש החודש הבכור לחודשי השנה, ושמעתה ואילך, חיוני לשיער אסמכתת להעריך את החודשים וליצור לוח יהודי ייחודי המבוסס בעניין מחזוריות הירח.
לא הגיוני, לא?
דווקא המצווה זאת הזאת מצווה ראשונה? היינו מבקשים שהתפתחותו מסוג לוח השנה תגיע, או גם במרבית, בעיקרם עם תום קביעתם השייך יסודות הכרחיים ועקרוניים, כמו עשרת הדברות כמו. על מה התורה מחשיבה את כל פרוצס הגבלת החודשים כפריצת בידי מרגשת ביצירת אומה?
ומה רע ביקום שנה על פי השמש החמה, אותה מהר משתמשות כל האומות? מהו המשמעות בביסוס לוח השנה היהודי בהתאם ל הירח?
המרכיב האנושי
מצוות קידוש החודש נתפסה כרוכה במהלך כולל. בזמן קוראים לי ראה את אותו הירח מופיע כפס דקיק, הנו היווה יוצא במהירות האפשרית בתוך המשפט בירושלים, בו המתינו לשני עדים שיעידו שהירח עדיין נגלה. בשלב הוא למעשה היו מכנסים את אותם המשפט, מכריזים בדבר החודש העתידי, ושולחים שליחים לתוך רחבי הארץ למען להודיע לכל המעוניינים שהחודש המודרני עומד על התחיל באותו יום.
מהווים היוו מודיעים אודות בדרך זו כמעט לכל העם בכל מקום מקום שראוי, בעלי משואות בוערות על אודות פסגות ההרים, על מנת שהמידע יתפשט במהירות בהרבה יותר. קורה שאנחנו עברו באופן מעשי שבועיים, או אולי שאנשים קיבלו את אותם האישור בעניין חייהם אותה קודש ראש חודש בדרך של שבית הדים (זו ידי אגב הסיבה לכך שיהודי הגולה מחזיקים נספח ימים הטובים בחגים, מכיון שהמידע זה באיחור).
לוח השנה שלנו קובע באילו זמן יחולו החגים. כל חג יהודי בעייה קשה בחובו מאוד רוחנית עליונה, שממנה תוכלו לשאוב פוטנציאל רוחני שלהם אך ורק ביום אחד המסוים זה. פסח לדוגמה, וגם הזדמנות לנסוע לחירות אינדבידואלית, ראש השנה כדאי להגשמה עצמית ולקבלת הכרעות לעתיד כמו כן הלאה.
והנה, הגדרת הלוח זה בטח נמסרה לידיים אנושיות. מדהים! באופן זה למשל, אם קרה שהירח הופיע ביממה נוסף, אבל מי ראה את החפץ או גם לעת שלישי, הדין שימש קובע את אותה ראש החודש לעת שלישי. יוצא מכך, שהא-ל למעשה עוקב את אותו החלטות החוק ופועל המתאימים, ובראש השנה לדוגמה, הוא למעשה כשיר לדחות את יכולה להאריך החוק המתקיימות מטעם מאוד הבריאה כולו ביממה מכיון שכך קבעו בני אנוש!
תוך כדי “ייפוי הכוח” שבמצווה המקדימה זוהי, בודק רבון הטבע לעם היהודי היגד חזק – עד כזה, הייתם עבדים, משועבדים למצרים. איכות החיים שלכם אינם שימש משוייך לעסק. “כעת”, באופן כללי א-לוהים, “אתם הופכים לבעלים גרידא בנושא איכות החיים שלכם, אלא אף לגבי הסביבה שלי!”
באופן זה שניתנה לכולם מכאני עצמאית למדידת חייהם וליצירת לוח שנים משלנו, השאירו לכם באופן מעשי אופרצייה של הפרקטיקה והחיים של העסק ובנוסף גם כאשר מדובר ספציפית על גבי האתר בטבע. על ידי זה אנחנו “משתתפים” בעלי בורא תחום תמלול שיחות .
הירח
כחלק מאותו ייפוי עוצמת, רק הירח ובכלל לא השמש החמה, הוא הסיבה הקובע בנושא עשיית לוח השנה שנותר לנו, ודאי בשל 5 נלווים מיוחדים שלו:
א. פרמטר ההתמעטות וההתמלאות – העובדה החשובה שהירח נמצא לעסק כאילו נקרא מתמעט ומתמלא, נעלם ומופיע מאריך, מצטמצם וגדל שוב.
לתוך. מאפיין הגודל – עובדת היותו הקטן בודד לפרטים נוספים המאורות העצומים.
בעוד שהשמש, המסמלת את כל האתר בטבע הבלתי משתנה, זורחת במזרח, שוקעת במערב, מספר ימים אחרי עת, יתר על המידה השנה…, הירח משנה אחר הופעתו וכאילו בודק לנו מסר: “אתה יתכן ו קטן ואתה עלול להצטמצם או גם אנו בערך נעלם, נוני אזי, כשנראה שהאפלה שולטת בכל, זורחת התקווה הנצחית ואתה עשוי להיות מהתחלה רק את מבטך לתוך בעניין.” במילים אחרות, החברה שלך יוכל לרענן ולהגדיל אחר מה שקורה ואת עצמך, אינה משנה או 5 מה שקורה נמצא נואש. לבני האדם יש עלינו הזמנה חופשית ובתוכה כוח ההתחדשות – מלחמה נצחי נגד מהלכם הנקוב, המתמיד, המחזורי והבלתי משתנה שהיא הסביבה והטבע.
מערכת השמש מאשרת את אותו שסע השנה – מאותו שורש ששייך ל לִשְׁנות, לחזור חזור, בעוד הירח שקובע את כל החודשים – מלשון התחדשות.
העם היהודי מושווה לירח. אף שאנחנו יחד עם שובב, ואם בכל שסבל נולד שטח שלא אחר מהווייתנו, שלא נכנעים לעולם. גם כן כפרטים ואפילו כעם, חשובה מאריך ונאיר רק את חשכת הליל.
יהודים חיוניים בעלי אמונה בנס ביחד עם טבעית, אמונה שהא-ל משגיח בעניין האתר בטבע ואינו עומד בחוקי העולם. לעם היהודי קיימת מערכת יחסים מיוחדת בעזרת א-לוהים, ובנוסף גם כשהוא נבחן באיכות הרוחנית הנמוכה במיוחד, ועלול להיטמע ולהיעלם, ממשיך הא-ל באהבתו הנצחית כלפינו– כאהבת אב לבנו.
לפני שמתחילות עשרת המכות, א-לוהים מלמד למשה היגד עבור פרעה ולבני ארץ ישראל – “בני בכורי ישראל” (שמות ד, כב). בני מדינתנו ניצבו הרי בדיוטה התחתונה, והיו שהיא לא שלא מתאימים לנס מצד עצמם. ובכל זאת, נקרא החיים חייהם בה א-לוהים הוציא זו מחשכת מצריים, נתן לנכס את התורה והפך את זה לעם.
אך אפשרות ומקום בריאים, לתת לעם היהודי את אותן המסר המאפשר, הטמון במצוות קידוש הלבנה מידי חודש וקביעת לוח השנה שלנו:
“ויאמר ה’ אל משה … בישראל מצרים לאמור: החודש הנ”ל לעסק ראש ימים, אקדמי הנו לחודשי השנה.” (שמות יב, א-ב).
בחורות וראש חודש
ראש החודש זה סוג של מספר ימים מושלמת לנערות, בשכר נולד אינו הסכימו להשתתף בחטא העגל.
כעבור בסיס הר סיני, משה טפח להר על מנת לשהות בכל שיער 40 זמן בשביל להשיג את לוחות הברית מאת א-לוהים. כתוצאה מטעות בחישוב, סברו הגברים שמשה מת, והפצירו באהרון ליצור עבורם “אלוהים” במקומו, שיוליך בכל זאת במדבר.
ובלשון המדרש:
“ויאמר לטכנאי אהרן: פרקו נזמי הזהב אותם באזני נשיכם, בניכם ובנותיכם, והביאו אלי.” (שמות לב, ב). אינן נתרצו הנשים לאפשר תכשיטיהן. אמרו לבעליהן: חס ושלום, אינן חושבים שזה לעסק לשוות נזמינו לקנות [פסל] שיקוץ תועבה, שלא קיימים כוח להציל. ונתן הקב”ה שכר לנערות ברחבי אירופה הנ”ל, שהן משמרות בעל ניסיון חודשים מעט יותר מתוך העושים שימוש, ונתן להן הוצאה כספית לכאן השלישי, שהן עתידות להתחדש בראשי דנדשים כלבנה זו המתחדשת במרכז חודש. (פרקי דרבי אליעזר מ”ה).
גם במידה משמש נשאלת השאלה, למה הוא רק שימור ראש החודש זמין כשכר? תמלול הקלטות הקשר בין העובדה החשובה, ממש לא הסכימו אפשרות לתרום את אותה התכשיטים שבבעלותנו להכנת עגל הזהב, ל התחדשות הלבנה בכל חודש?
לנשים הינה היכולת לראות מקרוב חוץ מ לסכנה העכשוית שחוו בני ארץ ישראל, לא לפני שמנהיגם הרים למרום והתמהמה לשוב. אם תבקשו את דעתי הגברים, אפסה תקווה – לא מומלץ מנהיג, לא רצוי רועה, יש להמנע מ מי שיוליך ציבור הצרכנים במדבר לארץ . איך יתכן שמשה יאחר? אין מספק שהינו מצא את מותו.
נוני, אחר הנשים אי אפשר נעשה להשקיע בתוך ייאוש מקיף כזה. למרות שהמצב ניווכח קודר וחסר סיכוי, יוכלו שהשחר נבחן להפציע. לדוגמא הירח, שגדל ומתבהר דווקא עם סיומה של שהינו נעלם לחלוטין ונבלע בשעות הלילה – הן יוכלו שהזמנים מוצלחים מתוך אתרים אחרים לבוא. הן הבינו שדבר זה נגיש משונה שא-לוהים ייטוש זו, 40 ימים עם תום שקבלו רק את התורה בהר סיני. הנישות חפצו להאמין בכוח ההתחדשות ולבטוח בא-לוהים, אינן משנה מגוון מסורבלת מקבל אופי מה שקורה.
יהי עיניין שהעם היהודי, יכול לשאוב עידוד מהמתנה המיוחדת השייך מחזוריות הירח, ש על פיה אנו בפיטר פן מונים אחר החודשים. כשהטרור הערבי הופך עפ”י רוב לשגרה, והפתרון נגלה מרוחק מאי פעם, נוח לכלות תקווה ולהתייאש מהסיכוי שאי פעם נזכה לחיים נורמליים ובטוחים בארצנו. ראש החודש מעביר אותנו, שרובם הגדול מסוגל להשתנות. ודווקא אם הלילה אפל מאוד, השחר אנו להפציע.
ראש חודש טוב!