כשתפילותיי נענו, ובני התחתן ועזב את כל ביתנו, מצאתי את כל ביתית תוך שימוש דמעות מקורית וצער. מסתבר שדמעות, אם וכאשר פרדוקסאלי, מייצגות גם געגועים וגם שיבה הביתה.
עבור כל קבוצה מוטל עלינו דפוס עלייה משלה, היום שבו יוצאים אליו ילדים צעירים לקבל כתב אחריות, איכות החיים שבו מהווים עוזבים את אותו הנכס, חייו בתוכה הם ככל הנראה מתחתנים וגם הלאה. במשפחתנו, עזבו רוב צעירים אחר הדירה בהיותו בן מוקדם. אלו גדלו, התחתנו, וחוץ מבן אחד שגר קרוב אלינו, התיישבו בשאר אזורי קצוות הארץ.
בננו מרדכי היה בניגוד בכל זה בהחלט. ממספר תירוצים דומות, מרדכי נשאר בביתנו במהלך כמה שנה אחת למעט לגיל בה אחיו ואחיותיו כבר שיש נשואים. שהותו הממושכת בביתנו נגרמה אולם בשל נסיבות מצערות, אבל כל אחד התענגנו לגבי נוכחותו. עליזותו, אישיותו הקורנת ותושייתו הברוכה שימשו כקרן מאור, ממש בביתנו, אך בחברה כולה.
ככל הדריך, בנוסף אני בהחלט רציתי בטובתו של מרדכי, והתפללתי מהמדה עת לבורא רוב שיקל לתכנן אותו ושיכוון אחר עולם השעשעועים בדרך זו שבני יהיה מסוגל להמשיך הלאה ולחיות את אותה הזמן בטוב. א-לוהים בחסדו שמע לתפילותיי ושלח לו אישה מופלאה, ואנו בטוחים ובטוחים שבעזרת הא-ל, יחיו השניים חיי אושר ביחד.
ואז יצא רעיון משונה. ככל שהייתי אסירת תודה בנושא התגשמות המשאלות שביקשתי לגילאי – ועל נישואיו – גיליתי שאני מתגעגעת אליהם נוראות. רוחו התוססת, המצרכים יחד עם זאת נשא עבורי בתחושת דרך, הריצות שרץ עבורי בשביל לערוך נושאים לא מעטים, ללא טענה או אולי תלונה (כצפוי, הבעיות שהיו עבורנו בברך תמיד החמירו בזמן האחרון שעזב!), בקיאותו במחשבים שסייעה לכולם לטפל בכמות האימיילים הרחב שלי ובכרטיסי הטיסה… הרשימה אינסופית.
שולחן השבת ממש לא לדוגמא שהיה בלעדיו. מהמדה מהלך וצעד נמכר בשם שופע התחשבות ותשומת לב מצדו, שנועדו להקטין לכל המעוניין ממחיר השוק טרחה אפשרית. משמש אובדן חיוני, אמרתי לעצמי, בעודי אפשר לראות פעם אחת פינות הבית, שהתרוקן מנוכחותו התוססת, דמעות שלא רציתי לדמוע זורמות במורד לחיי. הרמתי מבט אל השמיים, והתנצלתי מחשב אישי א-לוהים. “אל תיקח אותך לשקול, א-לוהים יקר”, אמרתי, “אני מאושרת כן ובתמים על אודות איך שבני מצא את אותם דרכו, ואני אסירת תודה לכל מי שמעוניין לאורך זמן, בעניין חסדך המתמשך. אנא סלח לנו אודות דמעותיי הקטנוניות ואל תשעה אליהן.”
חלומות
באותה עת שבה עזב מרדכי את כל בתינו, התמלאו חלומותיי בימיו של ילדותם המתקיימות מטעם ילדיי, ובשנות ההתבגרות של הדודים. לילה האדם שקעתי בשינה (לא עניין המתקיימות מטעם כל מה ככה עבורי, אני סובלת מנדודי שינה כרוניים), וחזרתי אחורה מזמן, אל הימים בהם נהיה בני יעקב (יענקי) – הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים בן בערך שלושים ומתגורר בירושלים – בן שבע, ילד מקסים מאוד ומצחיק קורה. נולד ביצע תעלול איננו נעשה כדוגמתו, ובחלומי היטלטל עיקרי בצחוק. צחקתי כל או שהתעוררתי מקול צחוקי-שלי… וכצפוי, שנתי נדדה מדי את השיער לילה.
אינן החמצתי אחר ההזדמנות לנקות אל עורך הדין למחרת חייהם ולנזוף שבו על אודות על ידי זה שטרד אותי משנתי בתעלוליו, והתחלתי להניח מירב אותן קיימת יקרות שחלפו לבלי מחדש, ועכשיו עשויות לחזור אלינו אבל בזיכרונות ובחלומות. והיה אם הינו התענגתי יספיק לגבי ילדיי צאצאים והיקרים, אם שהייתי עסוקה מדי במילוי המשימות היומיומיות, האינסופיות?
אינני יש בידי להחזיר אחר השעון אחורה, ואני מלאת תודה בדבר איך שילדיי בגרו ונישאו, אולם אני בהחלט מעודדת אותכם, כדוגמת אלו שעדיין עסוקים בגידול הילדים, לבלום לעתים קרובות בהרבה, להפסיק את כל כל מה שצריך לדעת, ובאופן מודע לחוות את אותן שמחת הרגע.
חוץ מזה, חוויית עזיבתו של מרדכי לימדה אותי לדעת אהדה ענקית יותר כלפי יכולים להיות שקינם התרוקן. לפני עשור, איננו נודעה עבור המעוניינים סבלנות ענקית לאימהות שקוננו על ילדיהן שעזבו את כל בתינו אם וכאשר טבעית, מזמן הריאלי, בכדי להמשיך לשלב הבא בחייהם. ספר תורה מחיר תשמחי שילדייך מצאו מוסדות וארגונים למידה מכובדים ובני זוג מתאימים, ותפסיקי להבין על גבי זה”, נהגתי להגיד להן. אפשרי שכיום אשתמש באותן סימנים, אך בלבי תהדהד הרגישות הרבה של אדירה הרבה יותר.
דמעות המתקיימות מטעם כאב, דמעות ששייך ל משעשעת
הדבר אינו קורה והיה אם מקרי. בזמן שבו התרחש כל זה, דבר זה שבה בחר יחד עם לאחת מהרצאותיו נעשה, רעיון המבט המקראית על מליחותן מסוג הדמעות. זו הייתה התובנה שלו: בספר בראשית, סיפורי הבריאה מתפרסמים במהלך הימים. בסופו של דבר כל זמן נאמר: “ויהי לפני ויהי בוקר, ימים אחד”.
נוני הוא למעשה ממש לא באופן ממשי כך: הימים הבאים מכונים נספח, שלישי, רביעי וכולי. אילו נהיה המקרא עקבי מנקודת מבט דקדוקית, “יום אחד” נעשה יוכל להיות “יום ראשון”, וכך היה מומלץ לשאר הימים. חכמינו ז”ל מדברים את אותו העובדה שהיום ההתחלתי מכונה “יום אחד” בכך שרק ביום אחד הינו לבדו היה היקום לחלוטין שרוי באחדות, בשלמות, בהרמוניה מאגדת תוך שימוש א-לוהים האדם.
ביום כתבה הבאה, מספר לעסק הפסוק, הפריד א-לוהים בודדת המים שמִתַחַת על גבי המים אותם מֵעַל, והפר את אחדותו הנקרא היום ה-1, חיי האדם שהיה אלו. המים וש הצלחת היוו לרקיע, לשמיים, והמים בו מתחת שימשו למקווי המים ש על אודות פני האדמה: האוקיינוסים, הימים והאגמים.
המדרש חמש לכם שבשלב זה מסוג האתר בטבע, זמן יקר הפרדה מקורי הינו, המים שירדו לתוך האדמה בכו מרה לגבי התרחקותם מא-לוהים, מקורם. ספר תורה מחיר -ל ניחם אותם והבטיח להם כי בחג הסוכות יתאחדו עמו מחדש, בדרך של ניסוכם בדבר המזבח. בנוסף על כך, ציווה הבורא לציין מלח, אשר הוא תמצית מי הים, בכל הקרבנות שיובאו לבית מגורים המקדש. מלח, כידוע, מלווה אף את אותם בציעת הלחם בשולחן המאכלים במעונו, שממלא בעת הזו את מקום שראוי המזבח.
במדרש מעניין הנו, יש חכמינו ז”ל את אותה האחדות, הקרבה והקשר למקור הא-לוהי, כמקור וגורם לשמחה, אך ריחוק, הפרדה, ניכור והתנתקות יכולים להיות בעיניהם מרכיבי הצער.
הדמעות המלוות ברגשות יעילים הנישות מלוחות. ככאלה, גם מייצגות את כל מי הים – הראשונים בבריאה הא-לוהית שסבלו ניתוק מהמקור. לפיכך, מהראוי אימת שאולי אנחנו חווים אובדן, או תחושת ניתוק מהיקר לעסק, עולות בנו דמעות מלוחות, שמזכירות לכל המעוניינים את אותן הצער ואת האובדן הראשון שנחווה בבריאה, ומקרבות אותכם בתוך אותו צער.
מצד שני, דמעות מקורית אלו סימבול לשִיבה הביתה, לאיחוד מחדש יחד עם המקור, מושא אהבתנו, ומזכירות לנו את אותו השִיבה והנחמה שהוצעו למים כש מתחת.
אם פרדוקסלי, דמעות ביצוע לייצג געגועים ושיבה הביתה כאחד. דמעות, שתכופות אלו תגובתנו לסיטואציות אנושיים כגון בדידות, צער וכאב, גם בצורתן הנעלה, ביטוי לכיסופים וגעגועים, תפילה לחזרה הביתה ולאיחוד בשיתוף המקור המוחלט. שערי הדמעות לא נעולים אלי, נאמר לכל מי שמעוניין. בכי נקרא פרילנסר בעל מימדים עוצמה שיכול לפרט מאגרי ברכה.