Auto Draft
“איך למות” – המילים נמרחו כמעט כל עמוד השער ששייך ל המגזין שהחזקתי בידי, והאיצו את אותו פעימות ליבי. מיהרתי להתקשר את כל דבר שנראה מאוד-מאוד שייך לכם, מהעבר את הדבר שניה בלתי נשכח בחדר הרופא המטפל.
מה אינו הכין את העסק לזה.
קל מאוד עברתי את אותה הבדיקות השנתיות הטבעיות שלי בלי שום פרובלמות בריאות מיוחדות ובלי תלונות. וגם אבי ואפילו אמי חיו בבריאות עד לגיל קשיש, ואני ציפיתי לקבל לדוגמא עובד ומשתמש את כל המילים המרגיעות שהכול בסדר, בצירוף המלצה לחזור בדבר הבדיקות אל ששה אם שנים-עשר שבועות.
מקבל אופי עבורינו לא אפשרי שהרופא ממש לא חייך לכאן כשהוא קרא לנו להיכנס לחדרו בכדי להשיג אחר התוצאות הטובות. תמיד אז התחלתי לחשוד שמשהו אולי כן ואולי לא אינן בסדר.
“קשה לנו להגיד לכל אחד את זה”, הוא התחיל. “אבל לא כדאי לכולם כמעט כל ידי להמתיק את אותם מה. אני רחב, אחד בעל אמונה, ואני יש לו את הידע שתמצא בידי להתמודד עם המידע שאני נמצא לאפשר לך. אני סובל ממחלה סופנית נדירה בעיקר, ואין שום ידי מייצרת לרפא במדינה.”
בקושי שמעתי רק את הדברים הנותרים שהוא אמר.
בעל ניסיון התחיל להסתחרר. אני אדיר המתקיימות מטעם קהילה תיכף עפ”י רוב ארבעים קיימת. בתבנית תפקידי השוטף יעצתי לחולים ועודדתי גוססים. לרוב עליכם לי איך לרשום לצרכנים המתמודדים בוהה מול הניסיונות הקשים ביותר, ופעמים רבות עזרתי לקליינטים לעמוד בפני המוות.
אבל הפעם הזו הייתה כל משתנה. הנו אינה עובד למישהו את אותם. הוא למעשה עובד ומשתמש לי!
בפעם הראשונה ברשתות, גם שאני בן 78, הבנתי שאני באמת קורה למות.
העובדות שכחתי את האמת על מהות ההוויה? הנה זה הפקטיקה האוניברסלית הנקרא חייו, ובכל זאת איך שרובנו חושקים לשכוח. אנו מניחים שנחיה לנצח; אנחנו מוחקים את אותה בדרך של המוות מהתודעה, כאילו שאם נתכחש למציאותו לא מקצועי לא לשלם את אותם התרחשותו הודאית. לדוגמא שאמר וודי אלן, בני האדם חושבים שאולי היינו אינן מפחדים למות, אולם “פשוט אינה נכנס לך להיווצר שם כשזה יקרה”.
המוות מחכה לכולנו, אנו קל אינה וודאיים כמה זמן. וכששומעים אבחנה רפואית מהסוג, בלתי אפשרי להתעלם עדיין מוודאותו. לכן הייתי כל אובססיבי אודות זה, ומיהרתי לבלוע את אותה הדף בטיים מגזין.
כותרת המשנה הינה “מה שלמדתי מימיהם האחרונים של אבי ואמי”. ג’ו קליין, עיתונאי פוליטי נודע, תיאר בשיטה חשובה אחר סיפור התדרדרותם הטרגית של אבא או אימא לדמנציה ובסופו של דבר למותם, כשהוא מתעמת באומץ בהחלטות קשות מודרניות במציאת איזון מוסרי אחת המלחמה להאריך את אותם חייהם ובו מתקופת להבין לו למות בכבוד.
מחיר ספר תורה נקרא סיפור טרגי וקורע-לב, שיש לו כמות עצמוה של מקבילות בקהליה המתקיימות מטעם ימינו. ניתוק ממכשירים נתפס כמעשה בלתי מוסרי בגדול בעיניהם המתקיימות מטעם בני האדם שלא מוגבלים שיטה ההלכה. ובכל זאת, או לחילופין 5 עליכם להתאמץ על מנת לשמור בעניין גחלת חיי האדם מסוג כל אחד בסיטואציות סופניים, בעצם שיש להן צער וכאב שאינה נסבלים? היכן ידע הקו 1 לא לעבור שום לכלוך בשביל לחזק את אותו המוות, לבין הארכה מיותרת ששייך ל ביצוע המוות? איך אנשים מיישבים 1 דרישותיהם השייך ערכי כבוד החיים והדאגה לכאבי התופת וייסוריו השייך החולה?
מוטל עלינו לצפות את אותם הנושאים הנ”ל לעומק. ליהודים שומרי מצוות, תקלות מסוג זה מיושבות לשמחתנו באמצעות ההלכה – התובנות המדהימות השייך התורה שבכתב ושבעל כאן, שמתייחסות לכל אלו שנמנים על אופי שאפשר להעלות אודות הדעת. לא רצוי שטח במאמר המוגבל זה בהחלט לתאר יותר נותן אפשרות את אותו הפרמטרים הבסיסיים. השמירה על אודות איכות החיים הזו בהחלט שיש לה תמחור עליון, והוא לא משנה מהו לוקח היום או לחילופין איכותם – ממחיר השוק טענה שונה תעמיד אתכם אודות המדרון החלקלק המתקיימות מטעם הצורך לשפוט למי נמצאים הזכות להתגורר, להביא גזר דין מוות לכל אלה לא מומלץ עונים על הקריטריונים המשוחדים מטבעם.
היהדות דוחה אחר נקודת ‘זכותו המוחלטת שהיא אחד על אודות גופו’. דוגמת שהיינו חושבים יתר על המידה זמן בתפילותינו “נשמה שנתת בי, …אני משמרה בקרבי ואתה עתיד ליטלה ממני”. גוף האדם והחיים שברשותנו איננו של העסק להעביר זמנם שבהם כרצוננו, אלא פיקדון זמני שא-לוהים נתן לעסק למטרה מיוחדת ולמשך זמן כלשהו, שרק הנו יהיה יכול לדרוש. ובדיוק כמו למשל שלא קיים לעסק את אותה הזכות המוסרית להרוג עד להזיק לאחרים, יש להמנע מ לכל המעוניינים את אותו הזכות המוסרית להרוג, לפנות איברים ללא נחיצות או לחילופין להזיק לעצמנו, או אולי להבטיח לאחרים רשות לרכוש אותם לכולם. יחד עם זה, מכאובים אפקטיביים, עלולים לעתים – בהתייעצות יחד עם רחב ותיק – להתיר לסרב לתפעול, בתנאי שהטיפול הנמנע אינה אחד מהצרכים הבסיסיים לעשיית הזמן, לדוגמה אוויר, צורך ושתייה.
הרשימה שלעיל כוללנית מאוד, והיא תוכננה כדי אך להמחיש את דאגתה שהיא ההלכה לשמור הנן על גבי היום ואלה אודות צלם האנוש. המצווה זוהי לשמור בנושא מתנת שנותינו בדבר פני יבש, כמו למשל גם כן לגבי זכותנו הסופית להיפטר בשלווה לארץ את אותם מסוג חופשה נצחית ושכר.
אבל מה שמדבר אלי באופן ספציפי בעניין זה בוודאי המתקיימות מטעם מטופלים סופניים, הינו המשכו המיוחד שהיא סיפורי האישי.
התקינו לי שאני יש למות. בהתאם מציאה מהירה של קצר בגוגל, הבנתי שתוחלת חייו במצבי אמורה בעניין 6 שבועות ומאז האבחנה. הנו קרה פעם לפני 2 שנים וחצי!
היום הייתי ממשיך לדעת מצוין, תודה לא-ל. צוות אנשי ניקיון הרופאים שלי לפני תוהה מהם מנקה פה. אהבתי לפרט למקום שאני לוקח שיקום שהוכח כמוצלח מאוד לאורך מאות שנים, אפילו שרכיביו המרפאים עוד איננו זוהו מדעית. המלצתי על הפרקט מזמן לזמן בהצלחה לאחרים. הייתי משתמש בתוכנית “אמירת תהילים”. ביקשתי מחברים ומבני המשפחה להצטרף לאמירת התהילים, בגללי שראיתי פעמים רבות רק את הנס שבכוח התפילה. ובכל שאני עוד מודע לעובדה שיום מי אני בהחלט אמות, הייתי ממשיך במשימות תקופת – הוראה והוראת אומנות מיוחדת, מסירת שיעורים וכתיבה בתקווה לקרב אנחנו לא-לוהים וליהדות – משום שאני משוכנע שבזכות המצוות אלו אני מסוגל לקוות להמשך הניסים.
איני מתרכז כשדעתן “איך למות”, אלא אף בשאלה “איך לחיות”.