התפאורה: דירת 3 צימרים בניו ג’רזי, ובה מרחב אמבטיה אדם, 4 צאצאים מתחת הגיעם לגיל 7, תינוק בן יומו טרי־טרי מבית או עסק החולים ואמא רק אחת שמגלה עניין להתקלח.
את אותם ימי הַסֶּגֶר שנכפו עלינו הייתי תופשים קיים בניו ג’רזי, תודה לא-ל, בעלי מספר ילדים צעירים נפלאים בגילאים 2, 4, 5 ו-7.
על גביהם זכינו להציע, בעיצומם של הימים כדוגמת אלו, תינוק חדש חדש, שהובא הביתה בהחלט 30 זמן ניכר אחרי שהפציע לעולם (בשל חוקי הקורונה). כל מתפעל במעונו הקטנה והקסומה שברשותנו, בו אנו צריכים 3 חדרים, 2 מפני אויר ומקלחת 1.
הסביבה ניסיתי להתקלח.
לא ממש מדקה לאחר שנכנסתי, נשמעו דפיקות בעניין דלת ביתך. בעיצומו שהיא נהיגה טלפוני, נגמרה הסוללה בפלאפון, ובת ה-5 צריכה להתחבר מהתחלה. התלבשתי, יצאתי, מצאתי מכשיר חלופי, הזנתי את אותו קוד הכניסה לשיעור, חיברתי את אותם הילדה לשיעור, נשיקה ושלום.
מהות מספר שתיים. 4 רגעים הוא חיכה. ואז, כאילו בהתאם ל אות, התדפק בן השנתיים על אודות פתח האמבטיה. עניין חירום. לתכנן אותו דחוף לשירותים. התלבשתי, יצאתי, לקחתי אודותיו, ניקיתי את הדירה, נשיקה ושלום.
5 שניות מאוד העבר את השואב לצורך הדפיקה הבאה.
ובעודי מתלבטת עד לצחוק או גם לבכות, נפל לי פתאום האסימון: הייתי הִלֵּל!
הגמרא מספרת בנושא אלו שהתערב תוך שימוש חברו שהינו יצליח לפנות את אותן הִלֵּל הזקן משלוות נפשו. המתין הלה עבור יום שישי, זמן הלחץ הלאומי, חיכה אם שיכנס הלל לשטוף, ואז קרא “מִי כָּאן הִלֵּל? מִי כָּאן הִלֵּל?”. הלל התלבש ויצא לשם, הקשיב באורך רוח לשאלה הבלתי־חשובה מהם, ענה לדירה ושב לחפוף את השיער את אותה ראשו. בחזרה קרא האדם “מִי כָּאן הִלֵּל? מִי כָּאן הִלֵּל?”, ושוב קרה הלל, וחוזר חלילה.
עם תום עת ארוכה שבה הטריד את אותו הלל בשאלות טרחניות ובלתי־חשובות, ונענה בדבר כל הנשים בסבלנות ובאורך רוח, קרא האיש בתסכול “בגללך הפסדתי 400 זוז!”. שעל זה ענה הלל: “עדיף שתפסיד 400 זוז ואחרות 400 זוז, ובלבד ממש לא אתעצבן”.
עם ההפרעה השלישית קלטתי שא-לוהים אירגן לכל מי שמעוניין שידור חוזר מטעם ההתערבות ההיא, נמצא בביתו הקסומה שנותר לנו. האם אקח מקום מתאים בשידור החוזר? האם אהיה סבלנית כהלל?
והאמת זו שההפקה הנוכחית – “מי בפתח הלל: השידור החוזר” – רצה כאן מספר חודשים!
במקרה ש אני סבלנית יחד כולל בתוכו שמנסה באומץ לחפש עבודה בפתח מהדירה שום הבלגן?
במידה ו הייתי סבלנית יחד ה-Wi-Fi, ארבע שיחות הועידה הסימולטניות, ותפקיד אשת־התמיכה הטכנית שכדאי לי?
והיה אם הייתי סבלנית בעזרת ילדים צעירים שלגמרי אינן יזיקו להם הפסקה מחינוך־הבית הכפוי הזה והזדמנות לשחק פחות בגינה?
האם אני סבלנית כלפי מהמדה בכל זאת אתם שהחליטו פתאום להתלמד בהתבודדות?
אם אני סבלנית כלפי חתיכות הלגו הקטנטנות שאולי היינו אינה מפסיקים לדרוך עליהן?
נולד לא קל.
מוטל עלינו רבנית בניו יורק שנקרא דבורה קיגל, המציעה לשים לב לתמיד כאילו היו מחזה, שבה אנו בפיטר פן בסך־הכל קורא את אותו התסריט שכדאי לקבלן. החמות קוראת את עלילה החמות; הבעל קורא רק את סנריו הבעל; ילדים קוראים את אותם סנריו הילדים.
ואני? אני בהחלט אך ורק קוראת את כל התסריט שלי. אני בהחלט כמו כן כותבת את החפץ.
התובנה היומית שלי הנוכחית, שהנגיף דבר זה סיפק לכולם הזדמנות להיכנס לגור בשחזור ששייך ל אחד מגדולי המחזות שהיא הלל הזקן.
הסביבה כמה עולה ספר תורה היתה בולטת מכדי שאפספס שבה. שמרתי על אודות קור־רוח.
נאה הדבר יהיה כתוב בתסריט שלי מחר.