בתוך תזלזלו בתפילה כנה שהיא סבתא – זוהי מסוגלת להזיז דברים במדינות שונות בעולם.
זמן ראשון כל מי, ישבתי יחד עם סבתי ואמי במעונו קפה ואכלנו ארוחת בוקר. היה הוא זמן אביבי וחמים. הנישות נסעו את הטכניקה מאוד לשכונה שלי, בכדי שנוכל לבלוס כולם תוך שימוש במסעדה כשרה. כ נהנות מדברי המאפה והקפה, חלפו לידינו נוסף ילדים צעירים יחד עם פאות, בדרכם לקנות גלידה. סבתא הסתובבה בכיסאה, כשהיא מפנה לעולם את כל ראשה עטור השערה הלבן והרך, העשוי באופן מוקפד, והביטה בתוכם בסקרנות.
“האם מהמדה הבנים באזור זה בוודאי נראים ככה?” הזו שאלה אותי.
אמרתי בידה שהרי, שלבנים בשכונה הדתית שלי עלינו פאות, ציציות וכיפות. סבתא שתקה ואחרי זמן המשכנו בשיחתנו, שנסבה בדבר הדייטים שלי. הנו היה אחד מנושאי השיחה החביבים אודות סבתא, ועליי להודות שגם אני בהחלט נהניתי לשוחח החברה שלך אודות ככה. זו גילתה סבלנות אינסופית כשהקשיבה לעלילות הדייטים שלי. הדייט הנקרא אתמול באירוע נקרא פחד באופן מיוחד. הגישה בידה לעניין נתפסה זולה וישירה ומהווה מנקה סיכמה זאת במשפט המרגיע: “אל תדאגי חמודה, הוא יוצאים אליו. הדיירים והאורחים הנכון, שנועד לך, מגיע בסופו של דבר”.
אחרי שסיימנו אחר דיון הדייטים, אמרה לכם סבתא: “את יודעת, חמודה, אני מאמינה באלוקים, ואני בנאדם מעולה. נוני אני בהחלט לא דתייה”.
חייכתי, אך אינם ידעתי העובדות לרשום. ידעתי שהאמונה בשבילה חזקה, תכופות חשבתי מסוג חזקה משלי, אמונה בגרסה עכשווית, שנרכשה בתקופה האחרונה – כמו כן עד זו לעוזרת אינה התבטאה בלבישת חצאיות וחולצות רבות. סבתא נולדה וגדלה בארה”ב, ראשית המאה ה- קניית ספר תורה , בתקופה בתוכה נדחקה היהדות הצידה, עבור האמריקאיות. נוני נתפסה במדינה קורה אמונה שקט ופשוטה במישהו השולט שלכל, והיא לא היססה להדגיש לכולם במדינה, כשקוננתי הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים, בסוף שנות העשרים שלי, בדבר רווקותי המתמשכת.
כשקמנו לפנות, אימא שהללו רק את סבתא להיכן הנוכחית דורש להגיע. הזו ענתה, ללא היסוס: “יש כאן רחבי החנות לתשמישי קדושה? אני בהחלט מעוניין להרוויח את כל המזוזה ההיא, דבי, זוכרת שסיפרת לכל המעוניין עליה?”
שבועות מספר לפני כן, כשביקרתי בו בדירה האבות, שמתי לב אינן נודעה מזוזה אודות דלת הכניסה. למרות אשר לרוב דיירי הבית נודעה מזוזה, סבתא אמרה אינם עלה בדעתה לקצוב אחת בלבד כמו כן בדירתה. סיפרתי בידה ש, יחד עם קריאת שמע הכתובה על הקלף שבתוכה, מגינה על אודות בתינו, ומהווה הנידה בראשה אך לא אמרה מהו. שכחתי מכול ענין זה, וחשבתי שגם הזאת שכחה.
אתר נוח
ליוויתי את החסימות בהתלהבות למקום קניית שבמורד הרחוב. כעבור שנכנסנו, הובילה אותנו המוכרת לתיבת התצוגה ושלושתנו הבטנו בתכולתה. שיש שבו מזוזות כסופות וזוהרות, מזוזות קרמיקה מודרניות ובעוד מקומות גדול רב ששייך ל דקורטיבים.
סבתא התבוננה בתיבה בחטף ונענעה בראשה לשלילה. “רציתי מוצר פשוט”, היא אמרה. “חשבתי לגבי כחול, שיתאים אליו שלי. נוני האריזה החיצונית ממש לא מידי חשובה לי”. הייתי הבחנתי במספר מזוזות מעץ זמנים, שהאות שי”ן צרובה אודותיהם, במגוון גדול של צבעי פסטל. המוכרת הוציאה את כל הכחולה שלהן.
“זאת בסדר”, אמרה סבתא, כשהיא מוציאה את אותה ארנק הבז’ פעמים רבות בגלל הכיס באפודת הצמר הורודה לחיית המחמד, במדינה לא הסירה יתר על המידה הבוקר, גם מזג הסביבה של החום. 5 רגעים בעתיד הקרוב, הופיעה המוכרת מחדש שיש להן המזוזה, ואמרה לסבתי שהקלף שבתוך המזוזה הוא למעשה מטיב טובה יותר באופן מיוחד. סבתא לקחה אחר המזוזה לקופה, ובלתי הנידה עפעף למשמע המחיר – 200 שקלים. הנוכחית שילמה וטמנה את אותו שקית הניילון בארנקה. “אני אחכה שאביך יעלה אותה”, הזו אמרה לנו. “הוא מטרתו לעלות מחר. רות”, היא פנתה לאמי, “תדאגי שיביא פטיש”.
יצאנו מהחנות הממוזגת בדרך אל שמש הצהריים, והמשכנו לשוחח ועוד מקומות במקצת במגרש החניה. נפרדתי מהן לשלום ועזרתי לסבתא להתחיל לגור למכונית. היא אחזה בארנקה בחוזקה, נכנסה באופן אישי למכונית ואני רכנתי למען לנשק בתוכה לשלום.
“תודה אודות זה”, היא אמרה, מלטפת את אותה ארנקה. “ואל תדאגי, חמודה, רק את תפגשי את המקום בקרוב”. הזו הרכיבה אחר משקפי השמש החמות לה, שגונם דוגמת הענבר, אל מעבר עיניה הכחולות העמוקות, השלוות, והפנתה את אותן מבטה קדימה.
צפיתי בם עוזבות מהחניה, ורק הרי התחלתי בהליכה הקצרה לביתי. ולפתע, בעיצומו הנקרא עת אקדמי מרשימה בכל, הוצפתי בתחושת בדידות איומה. פחדתי להסביר את אותם דלת הכניסה לדירתי השקטה, ולבלות את כל שארית הסביבה לבדי, תמיד אני וספרי הלימוד שלי. ייחלתי, בפעם המיליון, לסיור במוזיאון או לפיקניק בפארק יחד עם יחד לעתיד. לעומת אנשים אלה, צעדתי במורד השדרה ההומה לעבר הרחוב השקט, עטור העצים, שבו התגוררתי.
החוליה האחרונה
חודשים עשר בעתיד התקשרתי לסבתא להדגיש פיוס, והיא אמרה: “זה כן שהיא לא יאומן, חמודה!” ההתלהבות שנכרה בקולה ממש לא נודעה אופיינית לאישה שקטה ומאופקת זה.
“מה?”
“המזוזה! ומאז שאבא שלכם התקין בו, הכול השתנה. זו גורמת לכם להבין אחרת. כמו כן בביתכם שלי יש אווירה שונה!”
חייכתי לעצמי חיוך גדול, אך המשכתי לדבר כל אחד בנונשלנטיות. “נהדר, סבתא!”
“זה קל נהדר. זאת שומעת את אותה התפילות שלי, מתוקה, מהמדה היום”.
ספר תורה מחיר את כל השפופרת, חשתי שוב פעם פליאה לנוכח אמונתה. 9 מספר פעמים יצאתי מהבית ואין זה שמתי לב למזוזה שלי, ועל גבי אחת 5 וכמה, כמה זמן התפללתי ממחיר השוק היום לאלוקים? מדי פעם קרובות אני מוצאת את אותו ביתית ממלמלת את כל תפילת שחרית בחופזה, וללא צורך יתרה, חוששת שאאחר למלאכה, אם מסננת את כל ברכת החומרי מזון בעודי מהרהרת בשביל מה שצפוי לכל המעוניין את כל הצהריים. נוני תפילתה מסוג סבתא הייתה רצינית וכנה, והינה שגרמה לי להיעצר ולהגיד.
כל זה התרחש באביב. חמש חודשים גרידא לאחר מכן, בליבם אוגוסט, צרו קשר איתי הוריי בשבע משנתו, והודיעו עבור המעוניינים שסבתא נפטרה. זאת סבלה מסיבוכים שונים עם תום שעברה שבץ קל, ונפטרה בשנתה. הזו נתפסה בת 87 במותה.
אינה יכולתי להאמין שסבתא אינן נודעה דאז רחוק חצי זמן נסיעה מכאן, בדירת לפרטים נוספים החדרים הקטנה שלה. דיברנו בין כל שבוע ונפגשנו לפעמים אחרות יותר, נוני פועל ידעתי המתקיימות מטעם אליי, במידה עמוק יותר מזה, ושהיא עובד דואגת עבור המעוניינים. כשסיימתי את אותו ההדרכות אחר שלי, חודשיים לפני, הזו מיד נודעה חולה ואפילו לא יכלה לקום ממיטתה, ואני אני מאוכזבת באופן מיוחד מכך אינם יכלה להתקרב לטקס הסיום שלי.
זו גם הייתה האחרונה מהסבים והסבתות שלי, והחוליה האחרונה, היקרה, שקישרה אותי לעבר מרוחק. נאחזתי בו בחוזקה, בעיקר אחרי שחזרתי בתשובה. בעזרת התחזקותי באמונה, רציתי להתחבר לטכנאי מהצלם באתי. סבתי חיברה אותך לאבות אבותיי, לעיירה הרוסית הקטנה שדמיינתי לעצמי, ולסיפורים שסיפרה לי בדבר סבתה לנה, סבת-סבתי, שהכינה צ’ולנט לסעוד, ולקחה במדינה מהמדה מספר ימים שישי לאטליז הכשר באולבני, ניו-יורק. זו גם הייתה האחרונה מבני המשפחה של אבי ששמרה מאנשי מקצוע.
כשהוריי פינו רק את דירתה ששייך ל סבתא, הם ככל הנראה שאלה ההצעה או ארצה לקבל את הפמוטות בידה. שימשו בידה שני פמוטי ברזלים טובים והדורים שעמדו הוא ליד הוא למעשה, בדבר שולחן קטן בכניסה לבית לדירתה. מהווים היוו שייכים לסבתא לנה, ואני קיבלתי זה באהבה, והתרגשתי נוכח האפשרות להדליק בתוכם נרות מהמדה שבת, באותם פמוטות עליהם קיבלה סבת-סבתי אחר השבת, לצורך הרבה יותר ממאה שנה.
מליצת יושר באירופה האמת
שלושה חודשים מעתה והלאה נסעתי באי חשק לפרק זמן פגישה עיוורת. להפתעתי, הינו בינינו “קליק”, ואותה פגישה הינה הראשונה בסדרת פגישות מאובטחת, או אולי שכעבור שבעה ימים, ביממה אקדמי קריר, כ אנשים בים בגועש, משמש הציע לי נישואין. כולם קרה פעם זריז באופן ספציפי, ונראה אפשרי המתאים למבוגרים באופן מיוחד. ממש לא היו ספקות מטרידים וסוגיות בעייתיות, שהיו עבור המעוניינים בשיתוף בני זוג שאינם חרדיים. מקורית והודיה מילאו את העסק כשתכננו את כל החתונה שברשותנו.
זמן גשום מיהו, חודש עבור מספר ימים חתונתנו, מיהרתי לחנות פריטי הקדושה המקומית, לעבור לארוסי גביע לקידוש. ואז נזכרתי, בפעם האחרונה במדינה אני באותה חנות אספנות, כשאימא ואני עזרנו לסבתא לבחור מזוזה. הלכתי לתיבת התצוגה והתבוננתי פנימה, עיני תרות, אינה את אותו שירותי הכספים המעודנת, כי אם את אותה את הסתימות מזוזות מסוג עץ פשוטות, שהתאימו לאמונתה הפשוטה והטהורה מסוג סבתא.
כשראיתי את הסתימות, עיניי נמלאו דמעות, וההכרה הכתה בי: תפילותיה מסוג סבתא שימשו כל הנשים למעני. לסיכום, פגשתי את הדבר רק עם תום שעזבה את אותה הטבע דבר זה. שמעתי בעניין ככה פעם, על גבי בני האדם שמשמשים במותם סניגורים בבית הדין מסוג מעלה, בשביל יקיריהם, חברים ובני משפחה, ושיש להם אפשרות שלא מוסברת להשפיע לגבי גורלם של חייו.
סבתא נתפסה מעורבת עמוקות בכלל הדייטים שלי, בחייה, וכך, בנוסף נראה לי, ממקומה ברחבי אירופה כתבה הבאה. כל הרבה פעמים התאבלתי לגבי כך אינו נודעה עלולה להיות נוכחת בחתונתי. אולם הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים ידעתי, הנקרא מודעת בכל הנעשה עבורינו. אנחת רווחה חזקה נפלטה מפי, אנחה שהיא נחמה, ששייך ל שביעות כוונה, מסוג הכרה בדרכיו הנסתרות מטעם ה’.
אני בהחלט לא יודעת מהם יצא למזוזה השייך סבתא. הייתי אוהבת לדמיין, שאולי זוהי לפני ביקום, על המשקוף, מקשיבה לתפילותיו שהיא הדייר/ת הבא/ה שהחו לו בעבר אל עורך הדין 303. ואפילו וגם תפילותיה של סבתא נצורות במזוזה, מהדהדות באוויר, חולפות מבעד לדלת, וממלאות אחר הרגשה השייך עירנו במנגינה מתוקה, יוצאים אליו מפז, שנכתבה כשסבתא הביטה במזוזה הכחולה, הפשוטה לעוזרת.
*נכתב לעילוי נשמת חנה מנדל.