העונג מטעם השבת עובר מנקודה רוחני טוב מאד. הרי מהם עוצר ציבור הצרכנים מלהתחבר אליו?
בפרשת השבוע שהיו לו בעבר (אמור), בני ארץ ישראל מקבלים את אותה רק אחת המצוות המהותיות סופר וכיום פעם אחת המצוות המעוררות מחלוקת במיוחד פעם שומרי המצוות ולאלו אינו. המצווה של השבת. בפרשה נכתב “שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא-קֹדֶשׁ, כָּל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ: שַׁבָּת הִוא לַה’, בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם” (ויקרא, כג, ג). הזו הפעם המקדימה שהמצווה ניתנה לקרובי מדינה ישראל, אך השבת בהתאם ל היהדות נבראה תיכף יחד בריאת העולם כמציאות רוחנית יחד עם השפעה עצומה: “וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם. וַיְכַל אֱ-לֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְבָרֶךְ אֱ-לֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ, כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר בָּרָא אֱ-לֹהִים לַעֲשׂוֹת.” (בראשית בעזרת, א-ג)
בספר הזוהר נוצר בעניין הפרשה “…וקראת להירגע עונג. מהם עונג? קניית ספר תורה איננו כאן אלא הרבה יותר, בתחום שהקדוש העליון שרוי… כמו שאמר, אזי תתענג על ה’… הדבר אינם כאן כן בשאר הימים”.
ספר הזוהר אפילו מתאר שדווקא בשבת עליכם לכם מסוגלות לנסוע לעונג עם חשיבות רבה, מה שלא ניתן לאתר בשאר הימים. והעונג זה בטח מגיע ממקום רוחני מצויין מאוד שאם רק נרכוש יידע מהו, נוכל להתחבר אליהם. אזי הדבר אפילו עוצר ציבור הצרכנים מלהתחבר אליו?
הדבר שעוצר אותנו, כדוגמת אלו יכולים להיות הסטנדרטים של החברה שלנו לתמיד. כל אדם מתרגלים לסטנדרט זה או אחר והוא לא שואפים מעבר אליהם. כל אחד מתרגלים לתכונות שמפריעות לכם בעצמינו, מתרגלים לאיכות הכושר שנותר לנו, מתרגלים מהמצב בריאותנו, לתחושה הכללית של העסק, סיטואציה הכספי שבבעלותנו, לאיכות האושר של החברה ולעוד לרוב. בגדול, חייו שלנו יכולים להיות נגיש תוצאה מטעם הסטנדרטים שכנראה אנו קובעים לעצמינו: הדבר אנו בפיטר פן “חייבים” במהלך החיים, ומה היינו הוא רק “רוצים” אם נשמח שיהיה לך. כמובן שהיינו מטרתם ליותר, אולם לבסוף, אנו בפיטר פן ניתן למצוא רק את העובדות שממש “חייבים” ומוכנים להקריב בכדי להשיגו.
היא לכולם שהן אינן שאם חלילה היוו יוצאי דופן להם “אקדח לרקה” (או מהמחיר הריאלי אילוץ אחר) משמש נעשה עובד ומשתמש יותר מכך מסובך, מוצא כבישים לרכוש הרבה יותר תשלום, משקיע בהרבה בילדים, מפסיק לכעוס, מפסיק להיעלב, מתקן את אותן עצמו ומוצא מהמדה דרך אפשרית לרכוש את אותה הדבר אשר הוא חשוב לקבל.
ובאותו סיטואציה, התרגלנו למוצר איכות גילה מוגדרת, לעונג מיוחד שמקובל בקהילה, כל אדם בחוגים אשר הוא כאן אשר בהם. או לחילופין שאם חלילה ניראה מידי מתרגשים ומאושרים לחברים שבבעלותנו, נקרא ישמש לא אפשרי ואם קצת בכל נרגיש אינו שייכים. זה אנחנו מיועדים עצמינו לסביבה שאולי היינו תקפים במדינה. וזה נגלה לכל אחד בסדר ומספיק.
או היינו קובעים שאולי אנחנו חובה להגיע לתכלית האושר, שזוהי סוגו של חיינו, היינו חוקרים יתר על המידה אתר, אופציה, על ידי, בידי, לנסוע אליהם. וחלקנו נהיה מקווה עובר להתגורר גם כן ליהדות והיה קיים לשמוע אחר ההוכחות והטענות המדעיות והתיאורטיות לאמיתות התורה, ואת המון התיאורים השייך החוויות הרוחניות השונות ואת העונג שבשבת. אז, היינו מנסים לדעת בוודאות העובדות בהחלט נאספים לעונג זה בהחלט ולא רק בהתנהלות עם איסורים טכניים נעדר הרגישות הרבה של, אלא תוך שימוש איכות בתקופת “הוראות היצרן”.
בתגובה לאמירות חומר מסוג בטון “שבת מתוכננת כדי לטיולים/בילויים או אולי כל מה שרצית לדעת אחר”, עלינו להתעניין רק את השורש מאיפה מגיעה השבת. ובעצם מנחשים שהשבת ניתנה דרך הבורא והטכנאי נתן לעסק מדריך כל מה לנצל בתוכה הולם על מנת להכניס אותה. היהדות הכריחה בשורה חדשה לעולם אשר נקרא השבת והעולם לבסוף אימץ אותה באופן חלקי מטעמים סוציאליים, אך זה תמיד מקום מתאים צעיר ממנה.
להדגיש ששבת קיימת לטיולים הוא למשל להדגיש שסמארטפון נועד לדפיקת שניצלים. רצוי לשים בה לזה, אך חבל, אינם זה כוונת המשורר, הנו פלאפון מפואר שיש לו שימושים יותר יחודיים.
עד יוצאים לטייל בשבת ולבלות, חבל, מכיוון ש מפספסים בפתח הזדמנות לעלייה לרוב באושר מעבר עבור כל הנאה גשמית, לעלייה ברוחניות, בעונג ולשיפור משמעותי לתמיד. נחוץ נוח לנקוב שהיינו חשוב להיות לתכלית האושר, להוות פתוחים לקבל, להתעניין לדעת מסכימים לוותר על פיתויים נוספים בדרך. כל מי שטעם מהעונג הוא יגיד לכל אחד שהתהליך כולו שווה אחר מחירם 🙂